18
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
8 לקוטי
דאם נאמר דכל ענינה של הסיבה הוא רק תנאי באופן אכילת מצה של מצות ובו', מהו השבח ומצוה מן המובחר במה שמיסב בכל הסעודה -- ביון שבהסיבה מצ"ע אין ציווי ואינה אלא תנאי באכילת המצה וכו'. ועכצ"ל שבעצם ההסיבה יש מצוה -- וחיובה העיקרי הוא באכילת מצה וכו" ובכל הסעודה ה"ה רק ,מצוה מן המובחך* 55.
אלא שיש לדחות הוכחה זו. כי ביום טוב הרי ,כל הסעודה" מצוה היא, דד ,כשם שמצוה לכבד את השבת ולענגה כך כל ימים טובים . . וירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו"*: וא"כ י"ל דכשם שיש הסיבה שהיא תנאי לעיכובא במצות אכילת מצה, כך ישנה הסיבה שהיא תנאי ל,מצוה מן המובחר" במצות עונג ושמחת יו"ט שבלילה זה *.
אמנם טעם החיוב דהסיבה מוכיח שהסיבה ענין בפ"ע, דהרי כתב הרמב"ם 5 (ועד"ז לי אדה"ז כנ"ל): ,בכל דור ודור חייב אדם להראות את
כאורה ,ואם כו' צריך" -- מיותר. ודוחק לומר דכווגתו להורות דרק ,שאר אכילתו" א"צ לחזור ולאכול, משא"כ כזית מצה כו וראה לקמן הערה 31 בסופה,
5) ובפרט לפי מ"ש בפני משה בירושלמי (שם, ה"א) דפליגי אמוראי שם אי צריך הסיבה בכל הסעודה או רק בכזית מצה וכו, ומשמע דלמ"ר בכל הסעודה, חיב להסב בכל הסעודה כמו בכזית מצה,
6 שו"ע אדה"ז סי" תקכט ס"א וס"ד.
7 וכן במ"ש במאירי (פסחים קח, א): ארבע כוסות כולן צריכין הסיבה, הן שתיתם, הן הדברים שהם מסודרים עליהם, ר"ל קידוש וקריאת ההגדה וקריאת ההלל וברכת המזון -- אפשר לדחות שהסיבה הוא תנאי בדברים אלו, ואין להוכיח מזה דס"ל דהסד בה הו"ע בפ"ע.
8) הל' חו"מ פ"ז הל' וז וראה ירוד שלמי שם : אוכלין מסובין להודיע שיצאו מעבדות לחירות.
\א\א א
עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים . . לפיכך י: כשסועד אדם בלילה הזה צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חירות". ומאחר שענין זה ש,חייב להראות את עצמו כו'", הוא ודאי חיוב בפ"ע., וממנו מסתעף החיוב לאכול ולשתות בהסיבה.. הרי עכצ"ל שגם ההסיבה היא חובה
והנה בכדי לתווך את הענינים הנראים כסותרים זא"ז, יש לומר שישנם בהסיבה שני החיובים: א) מצוה בפ"ע. ב) תנאי במצות אכילת מצה וכו'. וכשאוכל כזית מצה וכו' בהסיבה -- מקיים הוא המצוה דאכילת מצה כתיקונה ומצות הסיבה המיוחדת בפ"ע : ובמצות ההסיבה כמו שהיא בפ"ע -- יש עיקר המצוה והוא באכילת כזית מצה ושתיית די הכוסות ו;מצוה מן המובחר? -- בשאר כל הסעודה, היינו הידור בהמצוה של הסיבה:
ה ולפ"ז מוסברים בטוב טעם דברי אדה"ז (בסעיף הקודם): ,שישב בהסיבה דרך חירות כו' לפי שבכל דור ודור וכו' (כל? הרמב"ם הנ"ל) לפיכך צריך לעשות כל מעשה לילה זה דרך חירות", והיינו שזהו חיוב כללי להתנהג בדרך חירות בזה הלילה. ועפ"ז מובן שמצות ההסיבה הנמשכת מזה, אינה פרט במצות אכילת מצה וכו' אלא ענין בפ"יע.
9) וע"פ רוב אין דרכו של הרמב"ם ליתן טעם לפסקיו ולכן משמע שכאן אין זה רק טעם לחובת הסיבה אלא שהוא ג"כ הלכה וחיוב ש,חייב אדם כו"", ומזה מסתעף ש,(לפיכך) כשסועד אדם כו"
0) והרי זהו טעמו של הפנר משה שבהע' 25 שכ' דלרב לוי בעי הסיבה בכל הסעודה, לפי שמבאר הטעם, להודיע שיצאו מעבדות לחירות.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.