16
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
6 לקוטי
הכזית מצה היא פרט בהסיבה, הרי באם לא היסב בה לא קיים מצות הסיבה, אבל אין חסרון בקיומה של מצות אכילת מצה.
והנפ"מ בין שתי סברות החיוב שבהסיבה להלכה למעשה: באם אכל את הכזית בלא הסיבה שאז צריך לחזור ולאכול בהסיבה יי, האם מחוייב הוא לחזור ולברך ,על אכילת מצה":י; אם החיוב לחזור ולאכול הוא רק בכדי
חייבוהו חכמים לאכול עוה"פ מצה זכר לגאולה וחירות, בהסיבה, ולפי"ז צ"ל שמ"ש בירושלמי (פסחים
\ארא א
לקיים מצות הסיבה (אבל מצות אכילת מצה כבר קיים בשלימות) -- אין לברך שנית ,על אכילת מצה"; אבל אם חיוב אכילה השני' הוא לקיים מצות אכילת מצה (שלא קיימה כאשר אכל בלא הסיבה), צריך לחזור ולברך ,על אכילת מצה",
ועוי"ל נפ"מ למעשה: אם אכל את הכזית מצה בלא הסיבה, ואח"כ נשתנה המצב באופן ששוב אינו מחוייב בהסיבה -- כגון שעכשיו יושב הוא לפני רבו -- אם צריך לחזור ולאכול שלא בהסיבה: אם לא קיים מצות אכילת מצה כשאכל בלא הסיבה (שדינו כאילו לא אכל מצה), הרי מחוייב הוא עכשיו במצות אכילת מצה (אף שתהי' שלא בהסיבה, מאחר שאינו מחוייב בהסיבה עתה) שלא יצא ידי חובתה עדיין יי; אבל אם בפעם הראשונה כבר קיים מצות אכילת מצה, אלא שלא יצא ידי חובת הסיבה -- וממצוה זו הלא הוא פטור בשעה זו שהוא יושב לפני רבו, אין מקום שיחזור ויאכל כזית מצה וכן' *:.
ג. ויש להוכיח שחובת ההסיבה
4 ואף את"ל שמכיון שכבר חל עליו חיוב הסיבה קודם שבא לרבו, מחוייב הוא לחזור אחר הזדמנות לקיים מצות הסיבה -- נפק"מ באופן שא"א לו עוד לקיים מצות הסיבה, לילך מלפני רבו (כגון שרבו צריך לו וכיו"ב).
הערות
- 1. שו"ע שם ס"ז. שו"ע אדה"ז שם סט"ו, וראה בתוד"ה כולהו -- פסחים קחי א, שנסתפקו לענין ד' כוסות. וראה פר"ח סתע'"ב סק"ז בטעם הספק. וראה שו"ת בִית הלוי ח"ג ס"א אות ט בדעת הר"ן. ובדו"ח רעק"א כתבים ע' 176.
- 2. לכאורה אפשר להוכיח מדין זה עצמו (שצריך לחזור ולאכול בהסיבה) שהסיבה הוא תנאי באכילת מצה, כי באם היתה הסיבה חובה בפ"ע, וכאשר אכל הכזית מצה שלא בהסיבה כבר קיים מצות מצה, מה מקום לחייבו לאכול עוה"פ את הכזית מצה בהסיבה, כיון שכבר קיים מצות מצה,
- 3. אבל אינו -- כי עפ"ז שהסיבה הוא חיוב בפ"ע, אין הפי' שחיובה חל כשמקיים מצות אכילת מצה, כ"א שתקנוה באכילת מצה כו', לפי שהם זכר לגאולה וחירות (כנ"ל הערה 0. וא"כ ייל שאף שכבר קיים מצות מצה
- 4. שם) ,אותו כזית שאדם יוצא בו בפסח צריך לאכלו מיסב" (וכן מי"ש בשו"ע ארה"ז שם סי"ד בתחלתו) הוא ע"ד הרגיל. אבל באם עברו ואכל בלא הסיבה -- צריך לחזור ולאכול בהסיבה. וראה לקמן הערה 23.
- 2. לפמ"ש הרמ"א (סתע"ב ס"ז. שויע אדה"ז שם סט"ו) דבכוס ג' וד' אם לא שתה בהסיכה לא יחזור וישתה דכדאי הוא ראביייה לסמוך עליו דבזה"ז א"צ הסיבה במקום שיש חשש שנראה מוסיף על הכוסות -- ייל דהה שלא יצטרך לחזור ולברך בז" ה"ז, במקום שיש חשש ברכה לבטלה, ולפ"ז המבואר בפנים הוא ,מעיקר הדין"י
- 3. אפ"ל דכיון שלא יצא ייח מצה מדרבנן מפני שאכלה שלא בהסיבה, לא חייבוהו חכמים לחזור ולאכול כיון שגם עתה יאכל שלא בהסיבה ,ולא ירויח כלום". ולהעיר מהדעות בנוגע ליעו"י, באם לא הזד ביר יעו"י במנחה של ר"ח ובלילה איגו ריח האם צריך לחזור ולהתפלל ערבית שתים, אף שלא יאמר בה יעו"י, דכיון שלא יצא במנחה ה"ז כאילו לא התפלל כלל (ראה שו"ע אדה"ז סק"ח סי"ז. וש"נ).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.