321

. . . שלא יעשו בניהם לוי' אחר מטתן כו' להחרים בתקיעת שופר כוי וישארו בביתו. -- לפלא שלא ביאר כת"ר בהערותיו הדין והנוהג בזה בפועל בק"ק יראי ה'. והרי מעשה רב. והרי בודאי הוא יקרא דשכבי (ויקרא דחיי) כשהבנים מלווים כו'. ומלינין את המת, אף שהוא ל"ת, בשביל שיבואו קרוביו, ומי קרוב יותר מברא כרעא דאבוהי. ועיין ב"ב (קנט, א) דהיינו הך. ובודאי שהוא בגדר דכיבוד אב, דמכבדו במותו. ומפורש בכ"מ הלוית בגים לאביהם. וראה מעבר יבק אמרי נועם פכ"ח.

מאידך גיסא -- הרי כמה מגדולי עולם בנגלה ובנסתר ובכמה קהלות קבלו וקיימו (מטעם שבס' זה) להכריז (ומהם -- בחרם) שלא ילוו כו'.

מהם באה"ק ובירושלים -- ת"ו -- ,בעל שלחן גבוה, בעל אוה"ח, בעל אדמת קודש, הרב ישראל יעקב אלגאזי, בעל שושנים לדוד, בעל בתי הבהונה (תלמידו של הפר"ח), הרב חיד"א, המהרי"ט אלגאזי, והמקובל הר"ש שרעבי". גם מגדולי ורבני אשכנזים שהיו במשך כל הזמנים בירושלים ואר"י. ומנהג ירושלים בפרט ,קודם שמוציאין מהבית מת זכר (לא פחות מי"ג שנה) מכריזין בחרם" והבנים אומרים את הקדיש בתוך הבית טרם שיוציאוהו. (גשר החיים ח"א פי*ב) ובנוסח החרם שבצוואת השדי חמד ,לא לפני מטתו ולא לאחר מטתו . . ולא מכל צדדיו" (ומבואר בהנ"ל שהכוונה -- לבנים ובנות נכדים וכו').

וכמדומה רבים נוהגין

-- (ואולי בכדי לתווך בין הטעמים הנ"ל. וכן מפני שרבו החולקים על אמירת קדיש לפני הקבורה -- ראה שו"ע רבנו הזקן או"ח רסע"א. נ"כ שו"ע יו"ד סו"ס שע") --

שמשנים נוסח ההכרזה (סתם. ולא בחרם ולא בתקיעת שופר -- בכדי שלא להכשיל 1), והבנים וכו' יוצאין מן הבית לפני התחלת הלוי' ומחכים בביה'ח ואומרים שם קדיש לאחרי הקבורה.

והנה ראיתי למחבר א' שכתב ש,אין אנו רשאים" לאמר לבנ"י ע"פ ,סתרי תורה כאלו" ,ואם כי קרה שאיזה קדוש או צדיק ציווה כן להכריז חרם כו' עשו כן דוקא לבניהם אחריהם" ,שמפורש בתורה וישאו אותו בניו ארצה כנען וכז" --

ופשיטא שמי שאין ידוע לו מכל רבנן הג"ל, מהנהוג כן בכמה ק"ק ולכל לראש -- בירושלים ובאה"ק -- אינו אדון כלל להוו"ד בזה.

ולהערתו שמפורש בתורה כו' -- הנה כמדת כל הרוצים להפריד ח"י בין בג'"י ופנימיות התורה, ונוגעים בסתרי תורה -- נכשל בנגלה דתורה, ובסגנונו הוא -- בהמפורש בתורה, שאמר יעקב לראובן כחי וראשית אוני (דבר שאפילו תשב"ר יודעין אותו, שהרי הובא בפירש*י בחומש) ואין שייך בו הטעם שלא ללוות: