287

(ב) וענין מעשה זה הוא להאיר את החדר ואת הבית (כפי שיבואר לקמן). ואם יש אפשרות צריך להדליק ,על פתח ביתו מבחוץ", זאת אומרת -- להאיר גם את הסביבה מבחוץ.

(ג) ומהו תוכן אור והארה אלו?!

אף שהנר הוא דבר גשמי, אבל הנרות הללו קודש הם, וכמו שאנו אומרים בברכה הראשונה קודם להדלקת הנרות: אשר קדשנו במצותינו וצונו להדליק נר חנוכה.

נר ואור זה מורה על האור האמתי, כלשן הכתוב: נר מצוה ותורה אור. זאת אומרת -- מצווים אנו להאיר את הבית ואת החוץ (אלה שעומדים בחוץ) באור התורה והמצוות.

(ד) אחר כך באה ברכה שני': שעשה נסים לאבותינו בימים ההס בזמן הזה: וההוראה היא, שאפילו אם נמצא יהודי במצב שבדרך הטבע קשה לו להתנהג בהנהגה האמורה של <נר מצוה ותורה אור", אין היהודי נופל ברוחו ואיגו פוחד מהקושיים והמניעות, כי השם יתברך עושה לנו נסים כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

(ה) ואחר שתי הברכות האמורות באה ברכה שלישיתי

שאף על פי שמברכים אותה רק בהדלקה ראשונה, אבל תוכנה מדבר גם בכל ההדלקות של כל לילות חנוכה הבאים,

והיא ברכת שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. כלומר שמודים אנו להשי"ת בעד האפשרות לקיים מצותו, ושעל ידי כך גם מצהירים אנו ומפרסמים הנסים אשר הקב"ה עושה לאבותינו ולנו בכל דור ודור.

(ו) ואחר מעשה המצוה, והברכות שלפני זה והדברים שלאחרי זה, באה תפלת ערבית (שכידוע גר חנוכה קודם לתפלת ערבית) אשר בה בא שבח מיוחד לימי החנוכה -- ועל הניסים,

בו מודגש שאפילו אם חלשים ומעטים אנו בגשמיות, אבל אנו בני גוי קדוש ,טהורים וצדיקים ועוסקי תורתך", והשיית עושה לנו תשועה גדולה ופורקן ועד -- להודות ולהלל לשמך הגדול.

ועוד מלמד אותנו השבח וההודי' דועל הנסים":

אע*פ שיהודי צריך לעשות את התלוי בו בדרך הטבע, אבל ביחד עִם זה ועיקר -- הוא בבטחון גמור שההצלחה באה מאת ה', וכמו שאנו אומרים בהלל מאת הי היתה זאת היא נפלאת בעינינו, וכן הי' גם כן בימי מתתיהו, שעשו התלוי בהם אבל בבטחון גמור בה', שלכן לא נכנסו בחשבונות אם הקמים נגדם הם גבורים ורבים בגשמיות.