264

מוסיף טפשות, עיייש תורת רבנו הזקן, משא"כ באופן ובסדר האמור) ואזי נעשה למדן.

בתוספות נו"ן ארוכה, שזה מורה על שהוא רגיל בכך (עיין ב"מ לג ריש ע'א ובלקויית במדבר כא, א, דברים כ' ב' בענין נוין ארוכה ע"פ חסידות), בתלמוד תורה השקול כנגד כולם, תלמוד המביא לידי מעשה בפועל. אשר המעשה הוא העיקר.

במענה על מכתבו, בו שואל אודות מה שהוקשה לו במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הנדפס בבטאון חב"ד.

הייתי בספק אם בכלל לענות על המכתב, כיון שמלבד קושיא שיש לו על ב"ק מו"ח אדמו"ר -- לא מצאתי במכתבו דבר אודות לימודיו בתורת החסידות וגם לא בתורת הנגלה. והרי לא זהו דרך לימוד בחלק תורה. איזה שיהי' להתחיל בקושיא. ורק לאחר שלומדים משך זמן במקצוע-התורה המתאים וכו' ורוכשים איזה ידיעות, הרי אז יש מקום להקשות קושיות, או -- יותר נכון -- לא קושיות, אלא ביאורי דברים, שאינם מובנים בהשקפה ראשונה.

בכל זה, ברצוני להעמידו על החזקה חזקת כשרות, שבודאי אין כוונתו אלא לטובה:

במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הנדפס בבטאון חב"ד חוברת רביעית בעמ' ל"ז, מבאר ההבדל בין דרכי לימוד של חסיד למתנגד. אשר שניהם לומדים בעיון ושניהם מחפשים את הטעות ומייגעים עצמם לתקנו, רק ההבדל ביניהם: החסידים יודעים שהאמור בספר הוא טוב ואמת, והטעות הוא בעצמו ובידיעתו, והמתנגד מוכיח כי ידיעתו ופלפולו הוא האמת. והטעות הוא בהספר וכו'.

ותמה הוא על ביאור זה, כי איך אפשר לומר על גדולי המתנגדים שָלִימוּדֶם הי' בַאופן הנ"ל וכו'.

מעָוָה:

בַכדּי להבין הנ"ל, יש להקדים תחלה ביאור ענין נוקב ופלאי יותר, וְהוא בספר הפרדס להרמ"ק. ומובא במאמר (כנראה לרבנו הזקן. בעל התניא והשו"ַע). וזיל במאמר : להבין . . . מבואר בפרדס דכל מי שאינו לומדה (חכמת הקבלה) הוי אפיקורס. ומבאר -- במאמר -- הפירוש -- הגם שעדיין אינו