256

א) כאשר הולכים במלחמת תנופה אפשר לבחור אותו הזמן ואותם הענינים שנקל יותר לנצח בהם. ב) כאשר האויב מתחיל ללחום, ישנם כאלו שאינם מתנהגים בסדר הרגיל ומתירים לעצמם איזה ענינים קלים (כמו דרבגן והדומה לזה) בכדי לנצח את העיקר, משא"כ בהאופן דמלחמת תנופה אין מאבדים מאומה.

ג. המורם מכל האמור הוא: אל לנו להסתפק בהחוגים שלנו אלא מוטל עלינו החובה ליכנס בשדה האויב ולהאירם בנר מצוה ותורה אור.

וגם כאשר הולכים פעם ואין מצליחים אין להתפעל מזה כ"א צריך ללכת עוד פעם ועוד פעם, וסוף כל סוף ינצחו את המלחמה.

וכשם שבמלחמה הגשמיות, אחד מטכסיסי המלחמה הוא ליכנס בין שורות האויב ולעשות שם מהפכה, שגם אנשים שבפנים ילחמו כנגד האויב, הנה כן הוא במלחמה הרוחנית. מאחר שאצל כל יהודי הרי בנפשו פנימה אינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד מאלקות, הנה כאשר נקודת היהדות שלו תלחם מבפנים ואנחנו נלחם מבחוץ, הנה שניהם יחדיו יבטלו את האויב שבינתיםי וינצחו את המלחמה.

ד. וזאת היא עבודת הצעירים בכלל וצעירי אגודת חב"ד בפרט:

לדעת אשר הצעיר יהי' לאלף. אל לנו לעשות חשבונות כמה חיילים נמצאים אצלנו וכמה חיילים אצל הצד שכנגד, כי הצעיר יהי' לאלף, וגם שבין שורות האויב גופא הנה בנפשו פנימה הוא על צדנו, ולזאת עלינו ללכת במלחמת תנופה במרץ ומס"נ, להמשיך בכל המקומות נר מצוה ותורה אוף

ומאור שבתורה זוהי תורת החסידות. (תוכן משיחת חוהמ"ס תשי)

9.7

בנועם קבלתי הידיעה על דבר חגיגת חנוכת הבנין -- בקשר עם יום חג הגאולה י"ט כסלו הבע"ל.

ומגלגלין זכות ליום זכאי, גאולת רבנו הזקן מייסד תורת חב"ד. וידוע מש"כ בעל הגאולה בביאור ענינו של בית וחנוכת הבית -- על הכתוב מזמור שיר חנוכת הבית.

והנה בית ענינו כלפי חוץ -- שהוא מגן ומחסה מחורב וממטר, חום וקור וכו'י