247

בתניא וחסידות בכלל, נוסף על השיעורים הקבועים כבר, וידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר שכשמעמידים פנס בלילה ברחוב מתקבצים סביבו אנשים, והרי אין צריכים ראי' והוכחות שנמצאים עתה בליל החשך והגלות וברחוב רשות הרבים. היעו שכל אחד אומר דיעה בתורה ויהדות מבלי להתחשב אם יש לו בזה ידיעה או שכל ידיעותיו הם מהעתונים ולכל היותר מאנציקלופדיא. ומי יאמר אם גמר בבית הספר שלהם הינו של רְעפאָרם או על כל פנים קונסרבעטיבי הרי בודאי מוסמך הוא לחוות דעה הנ"ל, ואף הפנס שהאור עליו ע"י זכוכית שהרוחות לא יכבוהו, אבל לאידך גיסא הזכוכית צריכה להיות זכה ושקופה כדי שהאור יחדור להרחוב, והאריכות בזה אך למותר.

(ממכתב ג' טבת תשי"ד) 7"

. . . בודאי יתועדו בתו"ת ביום הבהיר ייט כסלו זה ולמחרתו, וישתדלו ככל האפשרי להמשיך גם תלמידי שאר הישיבות שהרי קרובים הם יותר מאשר חוצה כפשוטו, ובפרט לאחרי ההתבוננות בהשתדלות רבנו הזקן (נוסף על השתדלות שאר תלמידי המגיד), לרכוש בני תורה ובעלי כשרון לתורת החסידות. וגם השם מורה -- חב"ד דוקא. וכמבואר בכמה שיחות מכ"ק מוייתח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג'"מ זי"ע. שמזה מובן שצריכה השתדלות יתירה בנקודה זו של רכישת בני תורה. ובודאי גם בזה יקוים פס"ד של מעלה, אשר בגלל המסירת נפש הלזו (של רבנו הזקן) על תורת החסידות פסקו בבי"ד של מעלה, אשר בכל ענין של תורה יראת שמים ומדות טובות תהי' יד מקושריו והולכי בעקבותיו על העליונה.

(ממכתב ח"י כסלו תשי"ח)

. . . ומובן שמה שכותב שמתירא לקבל עליו להיות חסיד חבד"י, מפני שהיא מטלת עול כבד של לימוד חסידות וכו'.

כמה תשובות בדבר, והעיקריות שבהן,

א) אין זה הטלת עול חדש, לאחרי שכאו"א בכל יום מקבל עליו פעמים עומ"ש ועול מצות באמירת קריאת שמע. וכדבר משנה (ברכות פרק ב' משנה ב') והרי לימוד זה, חלק הוא מעול המצות, ולאחרי שמקבלים העול בכלל, הרי הכלל מורכב מפרטים.

ב) עול האמור אינו כבד, כיון שלימוד תורת החסידות, כמו לימוד כל חלקי התורה, הרי הוא בהליכה מן הקל אל הכבד.

ג) ובמשך הליכה זו, כשמכירים יותר תוכן תורה זו, העמקות שבה וביחד עִם זה הבהירות. מתרבה החשק ללמדה, והתענוג בהשגת העגינים ששני אלו מהפכים ענין עול לענין של רצון וחשק.