245

אנ"ש באמת עליהם לדעת שלימוד מאמר דאיח או עבודת התפלה עצמה -- שזהו המעיין עצמו -- אין זה ערובה (באַוואַרעַניש) שלהם על אחר זה, וצריכים זהירות להמשכת ההתעוררות דהתפלה והלימוד על הרגע שלאחר זה. ואפילו אם הענין דרגע זה קשור עם עבודת התפלה ולימוד המאמר, וכגון באמירת תהלים שאחר התפלה או בלימוד השיעור שלאחר התפלה, וכמו שבנגלה צריך להזהר שלא יופסק החיבור בין המעין והשוקת שבצדו וכמבואר במשנה בש"ס ופוסקים.

במ"ש בהענין שלא זכה ח"וה אם שייך זה בלומד תורה ברבים כו הרי ידוע סיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג'ימ זי"ע (נדפס גם בקונטרס) שממנו מובן שגם בלימוד ברבים שייך זה, אבל מזה גופא שסיפור זה לא נתפרסם אלא פעם אחת, ועד אז לא נודע אודותו וגם אחרי זה,

מובן שברובא דרובא החשש הנ"ל הוא עצת היצר ותחבולותיו לבטל את האדם מהשתתפותו בתורה בלימוד ברבים שזכות הרבים מסייעתם, שכשרואה שאין לו עצה אחרת בא בערמומיות שע"פ יראת שמים אין כדאי

הענין וכו', ואזלינן בתר רובא. (ממכתב כ"א סיון תשט"ו)

. . . מוסג"פ הקונטרס לי"ט כסלו הבע"ל * שזה עתה הו"ל. ובל"ס למותר להעירו לעיין ולדייק במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט'א אשר בראש הקונטרס ובסופו.

ובמילא למותר לעורר ע"ד הנחיצות לזכות בקונטרס זה את הרבים. ומש"כ במכתב הראשון הנ"ל ואדרבה **, י"ל:

א) מצד המטה: זקוקים עתה לאור גדול והתפשטות יותר, מפני הירידה באיכות (כי אכשור דרי -- בתמי' -- ואם הראשונים כמלאכים, אנו כו') ובכמות (ע"י המאורעות דזמן האחרון נתמעט ביותר מספר אחב"י בכלל ובפרט).

ב) מצד למעלה: בכלל, בכל שנה ושנה נמשך אור חדש עליון מבחיי עליונה יותר שלא הי' מאיר עדיין מעולם (יעויין אגה"ק ס' יד) ובמילא צריכים להרבות ג"כ הכלים לאור זה. בפרט, הולך ומתקרב זמן דבעתה אחישנה, ביאת וגילוי המשיח, אשר הכלי לזה הוא אור החסידות (שיחת שמח"ת תר"ץ בארוכה).