210

אשר בהתבוננות ראשונה תמוה הקישור שבין שני הענינים. אלא שכאמור בזה הוא עיקר הנחמה בתוכנה הפנימי, אשר כמו שאבלות ציון וירושלים הרי משותפת היא לכל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם, אף כי נרגש הדבר יותר אצל היושב בירושלים ורואה כותל המערבי ובית מקדשנו בחורבנו מאלו הנמצאים בריחוק מקום, אבל גם אצלם גדול הכאב והצער. וכן הוא גם באבל היחיד והמשפחה, אשר מהנחמה בזה היא שכל העם משתתף בצערו, שהרי בסגנון חכמינו ז"ל כל בני ישראל הם קומה אחת שלימה.

ועוד נקודה ועיקר, נחמה בכפלים, אשר כמו שבודאי ובודאי יבנה השם חרבות ציון וירושלים ויקבץ נדחי ישראל מכל קצוי תבל על ידי משיח צדקנו ויביאם ברנה לראות בשמחתה של ציון וירושלים, כך הוא ללא ספק בנוגע לאבל היחיד, אשר יקיים ה' דברו והקיצו ורננו שוכני עפר, ותגדל השמחה, שמחה אמתית, בהפגשם כולם יחד בעת תחית המתים.

ובזה עוד נקודה שלישית, אשר כמו שבנוגע לציון וירושלים שלטה יד הרומים, וקודם לכן יד הבבלים, רק בבית המקדש הבנוי מעצים ואבנים כסף וזהב, אבל בית המקדש הפנימי שבלב כל אחד ואחת של ישראל אין יד האומות יכולה לשלוט בו ונצחי הוא, כך הוא גם בנוגע לאבל היחיד, אשר יד המות שולטת אך ורק בהגוף ועניניו אבל הנשמה נצחית היא רק שעלתה לעולם האמת. שלכן כל פעולה טובה המכוונת על פי רצוגו של נותן החיים, הוא השם יתברך. מוסיפה בתענוג הנשמה ובזכותה וטובתה.

... במענה על מכתבו -- מכתב ניחום

ת'ח. וי"ל ע'פ הידוע בכמה מקומות ובכמ"ד שהסדר הוא: אתדל"ע (המעוררת ונותנת כח שיהי' האתדל"ת), אתדל"ת (והיא צ"ל מתאמת וכלי קיבול אל ה)אתדל"ע (הבאה אחרי האתדל"ת, וכפי האתדל"ת). אתדל"ע שלמעלה מאתדל"ת ואתדל"ע הב' הנ"ל (עיין לקו"ת שה"ש ד"ה להבין עגין הטעם למה שהאתדל"ע ועוד). ובפרט בניחום אבלים -- (ובה'ג חשבה מצות עשה מה"ת, וגם לדעת הרמב"ם היא, עכ"פ מ"ע מדבריהם, עיין ס' המצות להרמב"ם שרש א' ובנ"כ) -- הסדר הוא ג"כ באופן זה:

א) אתעדל"ע: (סוטה יד, א) הקב"ה ניחם אבלים כו' (ומסופר ונתגלה לנו עד"ז שזה נותן כח, וכיון שניתן כח ע"ז במילא חיוב הוא, ש)אף אתה נחם אבלים.

ב) אתדל"ת: הניחום, והנוסח הוא המקום ינחם כו' ובתוך שאר אבלי ציון וירושלים (שבזה נכלל ג"כ הכנה להאתדל"ע שתבוא אח"ז, אשר כשם שהוא נחם אבלים כך באתדל"ת של).