208

שיחה ו

במענה על הודעתו שנמלאו לו ט"ז שנה הנה בטח למד בדא"ח פירוש הענין של ואברהם זקן בא בימים אשר ענין הזמן והימים הוא שיהיו ממולאים בתוכיות של תורה ומצות וכשכותב במכתבו שנמלאו לו ט"ז שנה ומבקש ברכה מבלי להודיע מלימודו ומעמדו ומצבו ביראת שמים הרי העיקר חסר מן הספר כי בזה שנתמלאו לו ט"ז שנה לאריכות ימים ושנים אין הוא לוקח חלק בזה וע'ד תכלית בריאתו שהוא כפסק רז"ל (סוף קדושין) לא נבראתי אלא לשמש את קוני -- אינו מזכיר מאומח.

ויהי רצון מהשי"ת אשר יגדל להיות ירא שמים חסיד ולמדן וילמוד תורה בהתמדה ושקידה בתורת הנגלה ובתורת החסידות והוריו שיחיו ישבעו ממנו ומכל ילידיהם שיחיו נחת, אידישן נחת חסידישן גחת.

בטח מתחזק לשמור שלשת השיעורים השוים לכל נפש שהם מתקנת ב"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי*ע, והם החומש תהלים ותניא כידוע.

בברכה לתלמוד תורה ביראת שמים.

(ממכתב ג' שבט תשי*"ב)

. . . ע"ד החתונה.. שזה זמן דהנחת היסוד לבנין עדי עד ועת רצון, וע"פ מנהג ישראל נתעוררים אז לעניני תורה ומצות, מדברים דברי תורה וחסידות. ואף שמעמיד אני על החזקה שבטח בנדון דידי' הי' זה חזרת דא"ח וגם הבכן שמזה, בכ"ז יש ריעותא בחזקה זו -- מפני .המנהג" שמפסיקים באמצע כו' ושלתמהוני ישנם גם מאנ"ש נוהגים כן! ואפילו אתל דאזלת לקרתא עבדת כנימוסא -- הרי ישנו בכגון דא הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר, שצוה להשלים ואח"כ להתחיל פעם שני' ולהפסיק.

(ממכ' ד' תשרי תשי"ח) ב"

. . . נתבאר בהתועדות דשבת מברכים החדש, שעבר, אשר י"ל דיוק נוסח המקובל בישראל., לתורה, לחופה ולמעש"ט, שזהו: שלשת האבותי לתורה -- יעקב, יושב אהלי שם ועבר, דקאי על תושב"כ ותושבע"פ כמבואר באור התורה להצ"צ בד*ה יושב אהלים. לחופה -- יצחק, שנעקד במקום ביהמ"ק וכמרז"ל (מדרש שה"ש ועייג'כ זח*ג ג, ב. וסוף תענית במשניות) כשירדה שכינה לביהמ"ק זהו יום חתונתו שזהו חופתו של הקב*ה עם ישראל, וכמבואר בדא"חה בכ"מ על מרז"ל יפה שיחתן של עבדי אבות כו' שלכן מסופר בתורה באריכות כ"כ ע"ד נשואי יצחק ורבקה. כי זהו