196

+יעקב" ובתחלת עבודתו, וממלא שליחות זו ע"י עבודה באופן אשר, כהמשך ההוראה --

הלך -- הליכה אמתית, שפירושה הליבה ועקירה גמורה ממקומו (ומדרגתו) הקודם למקום הרצוי --

שלכן מלאכים נקראים +עומדים". אף על פי אשר עושים באימה וביראה רצון קונם ופותחים את פיהם בשירה ובזמרה, אשר ע"י כ"ז עולים מדרגא לדרגא, אבל כיון שעדיין יש לדרגתו ערך ושייכות לדרגתו הקודמת - אין זו הליכה אמתית,

ורק האדם נקרא ,מהלך", כי תפקידו ללכת מחיל אל חיל, אף אם מקומו ומצבו ברוחניות טוב הוא, לא די בזה כלל, אלא מוכרח שיהי' אצלו שינוי מקום ברוחניות. ועד לעילוי שאין ערוך למצבו הטוב הקודם, הלוך ונסוע בדרך העולה בית א-ל, שהוא אין סוף, וכסיום ההוראה --

לדרכו -- דרך המלך, מלכו של עולם, וכידוע הביאור אשר שלימות הדרך היא כאשר היא מחברת פינה הכי רחוקה עם היכל המלכות אשר בעיר הבירה, ובשני הכיוונים דוקא -- מהחיכל להפינה ומהפינה לההיכל,

והרי השליחות של כל יהודי היא ע'י ירידת נשמתו מאגרא רמא לבירא עמיקתא, בכדי לחבר בירא עמיקתא עם אגרא רמא על ידי עבודתו מלמטה למעלה (בכלל -- תפלה ו/אליך הוי' נפשי אשא") ומלמעלה למטה (בכלל -- לימוד התורה וקיום המצות -- חכמתו ורצונו ית' -- וכמודגש במצות הצדקה, שהיא לעני ואביון התאב לכל דבר כי לית לי' מגרמי' כלום).

ועל דרך זה גם כן בעבודת כל אחד ואחת בעולם, שלא די בהשפעה בביתו ובעירו ובמדינתו, אלא שצריך לסלול דרך, הדרך האמורה, ועד לפינה הכי רחוקה בקצוי תבל -- להביא לשם דבר המלך מלכי המלכים ולהאירה בנר מצוה ותורה אור ועד להעבודה ד,אליך הוי' נפשי אשא"י