156
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
156 לקוטי וב"ב (ואחיו לקחוהו אתם *6). וכש" ירדו אחי יוסף למצרים בפעם השנ" היו רק עשרה (וחמוריהם עשרה), וציווי פרעה ,טענו את בעירכם" ה"ז עעורה חמורים **.
ו והנה ע"פ הנ"ל דיוסף שלח כ"ז לאביו בתור מתנה ולכבודו וכו' -- ולא כדבר המוכרח להחיותו ברעב -- מובן שבכדי שיהי' הכבוד בשלימותו שלח דבר שבו עצמו גראית כוונתו שהיא לכבד את אביו וכו'.
ולכן מפרש רש"י (בפירושו הא') ,מטוב מצרים" -- ,שלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו". היינו, ששלח דבר של נחת רוח ותענוג (ולא המוכרח לשבור רעבונו).
אך, אם כי פירוש זה מתאים עם
9) והי' לאחד מהם שגי חמורים להנד היג. ויתרה מזה בפרשתנו שה" כ' בה" מות לנהוג נוסף על .בעירכם". ראה מושב זקנים (שם) ,שלא נתן להם החמורים לרכוב עליהם אלא כו" והיינו לכל אחד חמורו להיות מחמר אחריהם" -- וראה חזקוגי שם,
0) ואף שכבר יצאו לדרכם ביחד עם שמעון לכנען -- ושלא ע"מ לחזור תיכף (כמסופר בס"פ מקץ), ולכאורה צ"ל ששמעון קנה חמור לעצמו כמו שה" לכל אחיו ועפ"ז הדרא קושיא לדוכתאו
הרי פשטות הכתובים (מקץ מג, כג - מד, א) מוכח דמזמן שהוציא אליהם את שמעון עד שמילא האמתחות (הנטענות על החמורים של) השבטים לא יצאו מבית
יוסף *.
\יוגש ב
כללות תוכן הכתובים -= ועפ"ז מובן היטב טעמו של יוסף בשילוח מתנה זו לאביו -- אינו מתאים כ"כ לפי' המלות של .מטוב מצרים" : לא מצינו שארץ מצרים נשתבחה ביין ועד שיקראו לו ,מטוב מצרים" ואדרבא לא נשתבחה באילנות כ"א בזרעים :י.
לכן כותב רש"י שפי' זה מקורו בגמרא, שענינה בעיקר הוא פי' ה" הלכות, שעפ"ז מובן מה ששלח יין ישן (אף שאינו מתאים כ"כ בפי' התיבות ,מטוב מצרים") -- כי מצד ההלכה דכיבוד אב מתאים הי' לשלוח *ין ישן".
ומאריך רש"י בלשונו: ,מצינו בד גמרא ששלח לו כו'" (ואינו כותב סתם ש,טוב מצרים" היינו יין ישן כמפורש בגמרא), שבזה מרמז שאי"ז פי' הד תיבות כרגיל בכ"מ, שהרי תיבות אלו (<מטוב מצרים") קשה לפרש כן אלא שמכללות תוכן הכתובים -- מזה שיוסף הרבה לשלוח לאביו מתנות - צ"ל שהי' בזה ענין של כיבוד אב:
ולכן כותב רש"י (עַל פי' זה) ש(רק) +מצינו בגמרא" שמתנתו (<מטוב מצרים") הייתה יין ישן יי. ומוסיף גם את התיבות ,שלח לו" -- כי בטעם זה מבואר (לא רק מהו ה,טוב מצ" רים'י, אלא גם) הכוונה של ,שלח לן* -- היינו שבדבר זה ניכר הטעם לכללות שילוח המתנות לאביו.
1 פרש-זי לך יג, יו"ד. ולהעיר אשר שלח היין לארץ כנען, שהיא כן נשתבחה ביין, כדכתיב ,ארץ חטה ושעורה וגפן" (עקב ח, ה) ולא יתכן לקרותו ,מטוב מצרים" ביחס לארץ כנען.
2 ופ" ,מטוב מצרים" היינו הדבר הכי טוב (ומתאים) שהי' במצרים -- בתור מתנה. ליעקב.
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.