155

לקומי

לפרנסה בא, כי לא היו צריכים לשילוח כזה לפרנסתם *י, כנ"ל ס"ג].

ולכן מעתיק רש"י מן הכתוב גם תיבת ,שלח", כי בזה מדגיש שזוהי מתנתו ש,שלח" -- יוסף מעצמו".

ה. וממשיך רש"י ומדייק ,ומהו החשבון עשרה חמורים וגו" -- כוו" נתו בזה, כי לפי הנ"ל ד,החשבון הזה" היינו החשבון של מתנת פרעה, אינו מובן: כל אחי יוסף (כולל גם בני" מין) היו אז במצרים, נמצא שהי' להם י"א חמורים להטעינם בתבואה, וכשאמר פרעה ליוסף ,אמור לאחיך גו' טענו את בעירכם", הטעינו י"א חמוד רים בציווי פרעה. וא"כ איך נפרש <כזאת", .כחשבון הזה" ששלח פרעה -- הרי מפורש שיוסף שלח רק חשבון של ,עשרה" (ולא י"א) ?

לכן כותב רש"י: +ומהו החשבון עשר רה" -- להדגיש שזהו החשבון: היינו שפרעה שלח רק +כחשבון הזה" (עש-

6 ומ"ש ,לחם ומזון לאביו לדרך" -- ה"ז נוסף על השילוח העיקרי מטוב מצרים בר וכו" דהרי פשיטא ך,לאביו לדרך* אין צורך במשא דעשר אתונות גו'.

ז) ואין לומר שיוסף שלח כ"ז עפ"י ציוזי פרעה, שהרי פרעה אמר לו רק א) ,אמר אל אחיך" (וראה ג"כ פרש"י מה, יט), ב) ,טענו את בעירכם" -- עשרה חמורים (ושיקחו עגלות). וכאן כתוב א) שיוסף שלח לאביו ולאחרי שאחיו קיימו ציווי פרעה, ,ויעשו כן בג"י". ב) ששלח חמורים (ענשאים מטוב מצרים") וגם אתונות, שאייז כלל במה שציוה פרעה. ובפרט שקיום ציווי פרעה ע"י יוסף כבר כתוב לפג"ז ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה ויתן להם צידה לדרך". ודוחק גדול לומר דעל כל זה ש,לכולם נתן גו' ולבנימין נתן גו' ולאביןו שלח ג" -- קאי ;על פי פרעה".

ויגש ב

רה חמורים), ומתנתו של יוסף הת" אימה ל(חשבון) של פרעה.

וקשה, כנ"ל, הרי היו י"א אחים, ולד הם י"א חמורים, ולמה ציוה פרעה להטעין רק את חמוריהם של עשרה מהם ולא חמורו של הי"א? ועוד זאת : מפשטות הלשון ,טענו את בעירכם" (סתם) משמע שציווה לטעון את בעירם של אחי יוסף -- מבלי הבדל 1:5

אמנם הביאור בזה מובן מן הכתו" בים הקודמים, ופשוט הוא כ"כ עד שאין צורך לרש"י לפרשו:

בפ' מקץ מסופר כי בפעם הראשונה שירדו אחי יוסף לשבר בר במצרים, עיכב יוסף אצלו את שמעון. ומכיון שהי' רעב בארץ כנען, הרי מובן דאף שעיכב את שמעון, הרי הי' זה רק כעין משכון ואין ענין לעכב חמורו ובודאי לא עיכב את חמורו, כ"א הטעין את החמור במזון לפרנסת אביו

8) במדרש לק"ט : בנימין לא החזירו יהודה אל אבינו יעקב אלא נשאר עם

אמנם בפשש"מ קשה לומר כן: א) אין שום משמעות ורמז בכתוב שבנימין נשאר בארץ מצרים -- וראה אוה"ת (פרשתגו מה, כד) : וישלח את אחיו, פי' כולן ואת בנימין. ב) מבואר בכתוב בתחלת פרשתנו שיהודה אמר ליוסף ,ונפשו קשורה בנפשו (ולכן) והי' כראותו כי אין הגער ומת" ומכיון שיש לחשוש שתיכף בראותו שאין הנער ימות -- שיש חשש סכנ"פ, פשוט שיוסף לא הי' מעכבו אצלו.

ברשב"ם, טור הארוך ועוד כתבו ששלח רק עשרה חמורים כי לא רצה להטריח את בנימין. אבל ע"ד הפשט, קשה לומר שדבר כזה יהי' לטורח על בנימין (אשר אביו אהבו וכו'), ואדרבה.