149

לו, אין בכחה של בכי' זו לתקן משהו בדבר שגרם אותה, אלא שבכה - וירווח לו ועדמ"ש הייתה לי דמעתי לחם וגו :. מזה מובן אשר כשיש בידו לתקן את הענין, הרי, אדרבה, אין מקום להרגיע רוחו בבכי' אלא צריך הוא לעשות ולתקן.

ולכן כשרואה ,חורבן מקדשו" של חבירי -- משתתף בצערו ובוכה, אבל (עיקר) התיקון ובנין ביהמ"ק מחדש אינו תלוי בו אלא בחברו. הוא יכול ומחוייב לעזור לחבירו: א) ע"י שיוכיחו (בדרכי נועם), ב) ע"י שיעורר רחמים ויתפלל עליו, אבל הביטול בפועל של החטאים שגרמו שנשתלחה יד במקדש חברו תלוי בחברו שהוא בעל בחירה.

ובשעה שעשה את כל מה שבכחו לעזור לחבירו ולאחר כ"ז רואה שמקדש חבירו חרב עודנו -- הנה נוגע הענין בנפשו ויבכה עליו וכו'.

אולם בשעה שרואה אדם את חורבן בית"המקדש הפרטי שלו, אז אין לו להסתפק באנחה יי ובבכי', כ"א להשתדל לתקן ולבנות מחדש ע"י שיע" בוד עבודתו להביא את הגאולה הד פרטית בנפשו '*.

לבד באם הבכי' היא דמעות של תשובה, שאז הבכי' עצמה היא תיקון וענין של בנין וכמש"ג שימה דמעתי בנאדך וגו' **.

לה): טובה

\יגש א

ולפעמים הבכי' מחלישה עבודתו

בבנין המקדש שלו באמרו בלבו כי

כבר יצא ידי חובתו בבכי' וכו'.

ולכן בכיית יוסף ובנימין הייתה - כל אחד -- על בית המקדש שבחלקו של השני; ויעקב לא בכה על חורבן בית המקדש כ"א הי' קורא את שמע כי יעקב הוא אביהם של כל בנ"י, ולכן הן המשכן והן ביהמ"ק הם .בחלקו" ולכן עסק בתיקון ובנין בית המקדש --

שהרי ענין ביהמ"ק הוא שיחיי .בית מוכן לקרבנות" *: ,וכל הקורא ק"ש כו' ה"ז כאלו הקריב עולה כו" וזבח כו' * י,

כי עיקר ענין הקרבן הוא: אדם כי יקריב -- מכם קרבן לה':י, ק"ש ומסנ"'פ שבה: למסור נפשו באחד, בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך :5

ה. ואין להקשות : כיון שראו ברוח הקודעו שהמשכן והמקדש עתידין ליחרב, הרי כבר נגזר ע"ז מלמעלה - ומה אפשר לעשות בזה! -- דהלא כבר אמרו חז"ל יי ,אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים" -- ואפילו לאחר גזר דין, אפשר -- ע"י עבודה - לקרעו +3.

וכדמצינו בחזקי': שישעי' מסר לו

3 ברכות י, סע"א.