101
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
יעשה איזה דבר בכח עצמו מבלי הנפש שבו, שאלי' הוא טפל ובטל בכל מציאותו -- ו(עאכו"כ ש)כן הוא במָלאכים, שעיקרם הוא הנפש שבהם. גם צריך להבין; מפשטות פירושו של רש"י ,מלאכים ממש", נראה שכוונתו לשלול הפירוש ששלח שלוחים בו"ד +, דהיינו, שבתיבת ,ממש" הרי הוא מדגיש שהיו מלאכים ממש (ולא מציאות אחרת -- ובמילא: בכל מהותו וענינו של בחיי מלאך); ואילו לפי פירוש המגיד, שהמכוון ב;מלאכים ממש" הוא לשלול את חלק הרוחניות שבהם עצמם, הרי ההדגשה שבתיבת ,ממש" היא להיפך: שלא היו (אצל עשו) בבחי' מלאכים ממש בכל מהותם וענינם, מכיון דעיקר ענינם, כנ"ל, הוא הרוחניות שבהם.
ב ע"פ כל הנ"ל נ"ל, שאין כוונתו של המגיד במאמרו הנ"ל לאמור שיעקב שלח לעשו רק את ה,ממש" והגוף של המלאכים לבד (שהוא טפל ולא נחשב), בלי רוחניותם ונפשם -- אלא שכוונתו לבאר ששילוח המלאכים היּ' באופן כזהּי, שגם בבואם לעשו ובהימצאם אצלו (בגופם ובנפשֶם) לא ניתקו מהתקשרותם ליעקב*, עד שכאילו באו לעשו רק בגופם וב,ממש" שלהם בלבד. היינו שהי' נרגש בהם אשר לא זהו מקומם: מקומם הד
ד הרי הן בי דעות חולקות (ב"ר פג"ה, ד), ורש"י בוחר פי" זה.
8) ולכן הרי זה פ" בתיבת ;וישלח (יעקב)* -- כי גם זה שהרוחניות נשארה עם יעקב ה"ז חלק משליחותם אל עשו, *8) ועפ"ז יומתק לשון המגיד שהרוחניות נשאר עס יעקב (,מיט יעקבץ") -- דלבָאָורה הול"ל אצַל יעקב .בא יעקבץ" - בי גם הרוחניות של המלאכים הייתה אצל עשן, ורק שגם כהיותם שם, היתה עם (ענינו של) יעקב.
יטיייכ שיחות 11
אמיתי הוא אצל יעקב ושם עיקרם : ו,נפשם": וכל היותם במקומו של עשו, אינה אלא בבחי' ,טפל" בלבד -- לשם מילוי שליחותו של יעקב -- בדוגמת הגוף (,ממש") שאינו מציאות לעצמו, אלא שטפל לנפש (,רוחניות").
ועפ"ז יובן, אשר לא זו בלבד שפירוש המגיד, בהדגשת תיבת ;ממשי אינו סותר לפירוש הפשוט שבהדגשת תיבה זו, אלא, אדרבה הוא מבארו ומבהירו: כי האפשריות שיש ב,מלאכים ממש* לפעול בירור בעשו (תכלית הגשמיות והחומריות) הוא דוקא כשנפשם (,רוחניותם") דבוקה וקשורה ביעקב ואינה משתנית גם כשהם נמצאים אצל עשו. ונמצא איפוא שפירושו של המגיד, שרק ה,ממש" שלח יעקב לעשו, מדגיש עוד יותר את פירושה הפשוט של תיבת ,ממש" -- ששלח את המלאכים באופן שהיו ונשארו ,מלאכים ממעש".
ג. מאמרו של המגיד הג"ל (וכן ההוראה מהנ"ל בעבודתנו) יובן בתוספת ביאור ע"י ההתבוננות בהזמן והמצב דאמִירת תורה זו: כנזכר לעיל, תורה זו אמרה המגיד בשבת האחרונה שלפני הסתלקותו -- שמזה מובן, שבמאמרו זה יש בעין ,צוואה" והוראה כללית בעבודת ה' ע'פ דרך החסידות -- ולמשך הדורות הבאים.
ומכיון שמבין תלמידיו של הה"מ הי' אדמו"ר הזקן התלמיד החביב עליו ביותר*י, וכנודע שהה"מ למד עם
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.