95

לקומי

בגמרא הנ"ל) ולא עוד אלא שרצה להרוג את יעקב *'.

ד והביאור בכ"ז:

הטעם המפורש בקרא לקריאת שמו של ראובן ,כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי", בכלל מובן בפשטות : מטבע בני אדם שהולדת בן לאשה מעורר בבעלה רגש של קירוב ואהבה יתירה אלי'.

אמנם בנדו"ד אינו חד וחלק כ"כ:

א) ההדגשה ,כי עתה יאהבני אישיל הוא מפני שלאה היתה ,;שנואה" 5 גם לאחר שנשאה לאשה -- וא"כ יתכן כי גם ,עתה" בשילדה לאה בן ליעקב, לא ישתנה בו הרגש עד כדי כך ש;יאהבני אישי", ובפרט שגם רחל (אשתו העיקרית של יעקב) עתידה:: להוליד לו בן 1%

ב) מנין לה ללאה שבנה זה הבכור ילך בדרך הטוב והישר (כי דוקא בן כזה יעורר ביעקב אבינו רגש של קירוב לאמו *:), והרי אפשר ולא יהי? כפי רצונו של יעקב? ומה גם שבנדון בן זה יש בפרט לחשוש: בנו הראשון

\יצא ג

של יצחק אביו (עשו) וכן בנו הראשון של זקנו אברהם (ישמעאל'י) לא היתה הנהגתם באופן טוב (ובן כזה הרי לא זו בלבד שאינו ראוי לגרום קירוב מאביו לאמו אלא שעלול הוא לפעול נטי' הפכית **).

ולכן מפרש רש"י : +רבותיגו פירשו ראו מה בין בני לבן חמי שמכר הבכורה ליעקב וזה לא מכרה ליוסף", היינו דזה שקראה לו ראובן מטעם ,כי אמרה כי ראה ה' בעגיי (ונתן לה בן)* יובן עפ"ז ד,רבותינו פירשו" -- כי לולא זאת אינו מוכרח ש;עתה יאהבני אישי", (כי בהולדת בן בלבד אין די לעורר אהבתו של יעקב ללאה, כנ"ל); והכתוב אומר דרשוני -- שיש טעם מוקדם לזה בקריאת שם ראובן -- המבאר מעלתו של הבן: .ראו מה בין בני לבן חמי", ובמילא מובןיי ש;עתה יאהבני איעשי

ועפ"ז יובן מה שהעתיק רשיי מדברי לאה, את מעלתו של ראובן בענין הבכורה, .וזה לא מכרה", ולא מעלה אחרת, כי בזה מודגש העילוי שלו בהתאם ובהשלמה לתוכן דברי לאה בהכתוב -- היינו ענין הולדת

2 ומה שרש"י מעתיק מהפסוק רק ,ותקרא שמו ראובן" ולא הטעם המבואר בהפסוק ,כי אמרה גו' כי עתה יאהבני אישיי, כי (א) מ"מ הפירוש של רבותינו הוא פירוש בשם ראובן, (ב) פ" זה הוא כמו הקדמה דמכיון שנולד לה בן געלה כזה לכן יפעול <,עתה יאהבני אישי".