71
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
דיםיי דבר זה ממ"ש'י ,ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי איש חרבו וגו'" -- שהיו באותו הזמן בני י'ג שנה יי, וקראם הכתוב איש, שמורה על גדלות יי, ולפי"ז הוא ענין טבעי שבגיל יג שנה* נעשה גדול בשכל ודעה. ב) שהוא מהשיעורין דהלכה למשה מסיני + -- ואינו תלוי בטבע.
ונפקא מינא להלכה -- מאימתי בני נח מחוייבים בקיוםיהמצות שמצווים עליהן:י:
להדיעה שי'ג למצות נלמד מהכ" תוב ומטעם שטבע האדם הוא שבגיל זה נעשה גדול -- אז כל ב"נ מחוייב במצות מבן יג שנה ואילך, כי מכיון שהתורה גילתה שבטבע נעשה אז גדול אין נפק"מ בין ישראל לב"נ;
ולהדיעה שזוהי הלכה למשה מסיני א"כ בב"נ שלהם ;לא ניתגו השיעורין" *י, הרי"ז תלוי בכאו"א לפי טבעו ומצבו +*.
חיי שרה ג
והנה בפשש"מיי הי' להאבות דין בינ יי, ועיפ דיעה הב' הנ"ל (שי"ל שגם רש"י ס"ל כן") שלפי"ז גדלותם תלוי' בכאו"א לפי טבעו הוא -- ייל שדברי רש"י ש,אין משיאין את האשה כו' * (היינו שרבקה היתה גדולה) הם גם ע"פ דרך ההלכה'י.
5 ראה לקו"ש ח"ה ע' 143 ואילך.
6 וראה שקו"ט בזה בפרשת דרכים דרך האתוים דרוש ראשון, בית האוצר בתחלתו. ולהעיר שרש"י בפי" על הש"ס (סנה' פב, א דייה בת יתרו) ס"ל שהיי להם (קודם מ"ת) וין ב"נ
8 ברש"י יבמות (יט, ב ד"ה קדושין רעלמא) מוכיח דקדושין הוי מדעתה מפסוק (תצא כד, ב) ,והלכה והיתה לאיש אחר, מדעתה משמע". ולכאורה (עִפ"י מייש בפנים) הו"ל להביא (עכ"פ כסמך לובר* גם) פסוק דידן, שלדעתו (כאן ובפירושו באבות) מפורש הוא**, אבל י"ל בפשטות, שבד פירושו על הש"ס (להלכה) ס"ל כדיעה הא' וכדמוכח מוה שבפי' בגזיר (ראה לעיל הערה 36) הביא רק דיעה זו. ולפיז היתה רבקה קטנה.
ועפ"ז מובן ג"כ מ"ש ברשיי על הריייף (קדושין רפ"ב) אסור לאדם לקדש את בתו כשהיא קטנה כו' וסמך לדבר דכתיב נקרא לנערה ונשאלה את פיה,
הערות
- 1. סיי תרטו (ס"ב ס"ח). ועוד.
- 6. רש"י גזיר (בט, ב) ד"ה ור' יוסי בר"י סבר, רש"י ורטייב אבות שם:
- 7. וישלח ללף, כה.
- 8. פסיקתא זוטרתא בראשית שם. וב" מקומות שנסמנו בהערה 36 ועוד.
- 9. כמ"ש (שמות ב, יד) .מי שמך לאיש? (וכפרש*י שם -- והוא דלא כמ"ש בשמו"ר שם) ,וחזקת והיית לאיש* (מיא ב, ב). ועוה
- 9. ואשה כשהיא בת יב, דבינה יתירה ניתנה באשה כמבואר בגמרא נדה מה, ב. וראה פירוש המשניות להרמבי"ם שם פ"ה מייו.
- 1. שו"ת הרא"ש כלל טז. 5" הב' שברש"י אבות שם. שו"ת מהרי"ל סי' נא. ולפי שיטתם הרא" מהכתוב אינה אלא אסמכתא בעלמא,
- 2. ראה ג"כ לקוייש ח"ה ע' 421. תט"ו ע' 291
- 3. רמב"ם הל' מלכים פ"ט הי
- 4. ראה רמב"ם שם, ושם פ"י ה"ב. שוית חת"ס חיו"ד סשי"זי
- 11. (משיחת ש"פ ח"ש, תשל"ג)
- 7. בפי' עֶה"ת, וכפי' הב' באבות שם (ראה לעיל הערה 41), ולהעיר שבפירושו עה"פ ד,ויקחו גו" איש גו'" לא הביא רש"י דרשת חז"ל שהיו בני יגב
- 13. *) הוכחה (גמורה) אינה, כי י*"ל בזה זאין למדין מקודם מ*ת (וראה אנציקלופדיי תלמודית בערכו).
- 14. **) עפ"י מ"ש ברא*ם (עה*פ) ,דהתלכי עם האיש הזה בנשואין קמיירי ולא בקדושין" (ודלא כמ"ש בעץ יוסף (הובא לעיל הערה 5)) אינה קושי' שהרי אין מכאן ראי" לקדושין מדעתה. אבל יומתק יותר עפ"י מש בפנים.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.