66

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

6 לקוטי

הי' רוצה לעכב בא מלאך והמיתו**"י, ומזה משמע, דאחי' ואמה לא רצו לעכב; אבל לפירושו כאן משמע שגם בדעתם לא הי' עדיין מוסכם (ויתירה מזו: התנגדו לזה) וכפרש"י במענת רבקה : ,אלך יי מעצמי ואף אם אינכס רוצים" יי, שהרגישה שאינם רוצים *', ולכן שאלו את רבקה על עצם השידוך.

גו'") *, משא"כ בנוגע למגדנות לא קשה הא דלא הזכיר את בתואל, כי מובן ש,מגד דנות" -- פירות (לפרש"י (שם), ולא כפי" הב' שבראב"ע שם שהם בגדים חשובים), היז מתגה קטנה שאינה חשובה ולכן גם אינו ראוי ליתן לבעה"ב עצמו, ולכן לא נתן אלא לאחיי ולאמה. וראה עדִ*ז במשכיל לדוד.

0) בטור הארוך : ולפי הפשט ניחא כי בתואל אמר הנה רבקה לפניך ועל כן אמר אחי' ואמה שאינו טוב שתלך מיד כו' אבל דוחק הוא, דהרי מפשטות הכתובים משמע שגם לבן אמר (לפנ"ז) הנה רבקה, שהרי פסוק זה בא בהמשך להכתוב שלפניו ויען לבן ובתואל. וראה ג"כ לקמן הערה 7

1) שם, נת

2) ברא"ם, באר מים חיים ועוד, כתבו ההכרת לפירושו ממה שאמרה אלך, ולא אמרה ה4

3 בב"ר פ"ס, יב : ,מרמזים כה התלכי", ובמי"יכ (וראה גם עץ יוסף) שם: בלי תימה כדי שתאמר לא אלך,: וראה גם שיך

חיי שרה ג

ג) לאידך צלה"ב:

מפשטות הכתובים מבואר (כנ"ל) שהסכימו תיכף (ולפועל) על השידוךי וכמו שאמרו .הגה רבקה גו' קח ולך", ולכאורה לאחרי שלמדנו ש;אין משיאין את האשה אלא מדעתה", קשה מעיקרא: א) איך החליטו ע"ז מבלי שיבררו דעת רבקה! ב) אמרם ,קח ולך" שבפש"מ פי' תיכף -- הרי (כדלקמן) ,נותנין לבתולה יב"ח*!

ב. לעיל בהפסוק* ,תשב הנערה אתנו ימים או עשור" לאחרי שמפרש רש"י תיבת ,ימים" שבפסוק, שפירושה שנה, מוסיף טעם לבקשתם: ,שכך נותנין לבתולה זמן י"ב חודש לפרנס את עצמה בתכשיטים"י

וגם בזה צלה"ם:

א) פשוט הוא שלבתולה דרוש לה זמן להכנות לנשואי', וגם הבן חמש למקרא יודע דבר זה, ומובָּנת בפשטות בקשת אחי' ואמה שרבקה תתעכב עמהם משך זמן -- ומה קשה בפשש"מ, שרש'י מתרץ זה ע"י שמבאר הטעם לבקשתם ,שכך נותנין כר"י ואם כוונת רש"י לבאר הדיוק די"ב חודש דוקא -- א"כ הו"ל לבאר ג"כ למה ,עשור" דוקא.

ב) לכאורה אפשר לומר בפשוטו ש*מ דוה שבקשו ייב חודש הוא לפי שכן שיערו שבנדו"ז, היינו לפי מצב ,פרנסתה" של רבקה -- צריכה יב"ח (וע"פ זה גם יתורץ בפשטות דעת אליעזר שתלך תיכף, דלכאורה - במאי פליגי), ומנא לן מן הכתובים ,שכך נותנין לבתולה (סתם)" דהיינו שהוא מנהג רגיל ומקובל *: והסתמכו על מנהג זה1

הערות

  1. 1. עה"ת. *) בראב*ע כאן (ובחזקוני כתב על פירוש זה ולפי הפשט): והאב מחריש,
  2. 2. ויתכן שלבן הי' גדול מאביו בחכמה וכבוד, כי כן מצאנו ויען לבן ובתואל. וע"פ המבו" אר בפנים ההערה מובן שא"א לרש"י לפרש כן (נוסף על מה שאי*ז מתאים עם פרש"י עה*פ דויען לבן וגור. וראה ג"כ לקמן הערה 20) כי אי"ז מספיק לתרץ הקושיא, זמ"מ הרי הי" בתואל צריך לומר את דעתו לאחרי לבן -- כמו בפסוק ד,ויען לבן ובתואל ויאמרו וגו'".
  3. 64. בגמרא כתובות (נז, ריש ע"ב) הוכיחו מפסוק זה שכ"ה המנהג, אבל מלשון

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.