41

היינו שישנו חילוק בין ב"כ לתפלה: בתפלה דוקא ע"י ט' שומעין לו נעָשה מציאות הש"ץ ויכול להוציאם כו', משא"כ בב"כ אין הכהן צריך לנתינת כח מט' שומעין לה

והטעם לזה יובן בהקדים המעלה בפרט אחד שבברכה על התפלה'':

תפלה היא בלשון -- כענינה -- בקשה, וכשמבקשים, אין ודאות שתתמלא הבקשה, מפני שההשפעה אינה תלוי' בהמבקש: משא"כ ברכה היא בל' ציווי (או בל' הבטחה), היינו שמצוה כביכול שישפיעו ענין פלוני לפלוני.

וטעם החילוק הוא: בתפלה, המתפלל נמצא למטה, ומבקש שמלמעלה ישפיעו ענין פלוני, וזו בקשה בלבד; משא"נ ברכה, המברך נמצא במדריי שלמעלה מהמקור שממנגו באה הברכה, ולכן בכחו לצוות את הברכה.

[וזה שנת"ל שתפלה היא למעלה מברכה -- זהו בנוגע להמקור שמשם

נמשכת ההשפעה, דהשפעת הברכה היא ממקור שבסדר השתלי, והשפעת התפלה היא ממקור שלמע' מסדר השתלי; אבל בנוגע להאדם המברך והאדם המתפלל, הנה המתפלל נמצא למטה ממקור ההשפעה, והמברך נמצא למעלה ממקור ההשפעה].

עפ"ז מובן שישנה מעלה בברכת כהנים על התפלה*:, כי בברכת כהנים ב' מעלות: המקור שמשם נמשכת ההשפעה הוא למעלה מסדר השתל, ועם זה אמרה תורה שזהו ברכה ולא בקשה, היינו שהכהן המברך הוא למעי ממדרי! זו, ה"ה נמצא במקום נעלה ביותר, ולכן בכחו לצוות את ההשפעה גם ממדרי' שלמעלה מהשתל'.

נמצא שאף שבענין המדרי' שמשם נמשכת ההשפעה, שוות ב"כ ותפלה, אבל בדרגת האדם המתפלל והכהן המברך, שונים המה. שהמתפלל נמצא למטה ומבקש שישפיעו כו', וכהן הד מברך הוא למעלה במדרי' גם ממקור ההשפעה, שהיא -- מקור ההשפעה -- למעלה מסדר השתל'.

ועפ"ז יובן מדוע צריך הש"ץ לנתינת כח מהשומעין, ואילו הכהן המברך א"צ לזה: הש"ץ המתפלל נמצא למטה, ולכן זקוק לנתינת כח וכו' שיוכל להתפלל ולהוציא יד"ח כו' ; אבל הכהן המברך נמצא למעי ביותר מסדר השתל', ולכן אין זקוק לנתינת כח מיוחד כו'.

וע"פ כהנ"ל תומתק ביותר הוכחת הגמרא מב"כ לתפלה -- במכ"ש: ומה ברכת כהנים, שהכהן המברך

6 אף שיש מעלה בתפלה גם בערך ברכת כהנים (עיין המשך תרס"ו (ע' שלו)).