15
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
לכי עשית זאת ארור אתה מכל וגו *, מכוון בעיקר יי לכח הדבור שלו (וגם להערמה שלו): והיינו שהנחש יהי גרוע (;ארור") בענין זה מכל הבהמות והחיות -- היינו שלא זו בלבד שלא יעלה עליהם ביתרון דכח הדבור, אלא שגם עוד תחסר לו התכונה שישנה בהם -- להשמיע קולות שונות : נהימה, שאגה וכו', מה שאינה עוד בה" נחש, כי נסתם פיו לגמרי*
ועפ"ז מובן שהקללה ד,על גחונך תלך*, היות וההליכה ברגל לא היי גרם לחטא ההסתה, אינה נכנסת בכלל <כי עשית זאת ארור אתה וגו' ", ולכן מן הצורך לפרטו, כמו שצריך לפרט שאר הקללות (;ועפר תאכל וגו' ואיבה
לחוה *, ולעומת זה נתקלל ב,ואיבה אשית וגו -
כי : א) לא האהבה לחוה עצמה גרמה לזת, כמובן (וכדיוק לשון רש"י (ג, א): ,ראה אותם וכו' *), ובמילא לא הי' מובן מעצמו שנכלל ,ואיבה אשית וגו" בהקללה [עד שבכלל הוצרך רש"י לפרש הטעם על קללה זו].
ב) ועיקר: אין זה זבר שעל ידו החטיאה, כ"א זוהי סיבה להחטא.
5) אבל מובן שאין זה כל כונתו -- וכלולה בזה גם הקדמה כללית, וכדלעיל. וגם מרמז לעוד ענין כפרש"י על התיבות ,מכל הבהמה ומכל חית השרה".
6) ועפ"ז יומתק פרש"י עה"פ (פרשתגו שם, טו) .ואתה תשופנו עקב" : ,ולשון תשופנו כמו נשף בהם (ישעי מ, כר) כשהנחש בא לנשוך הוא נושף כמין שריקה כו' כתב לשון נשיפה בשניהם" -- שכונתו בוה, שאצל שאר בהמות וחיות ישנם עכ"יפ קולות וכו', משא"כ בנחש רק ,כמין שריקה".
בראשית ג
אשית וגו' *) מפני שלא נכללו בארור אתה.
ד אולם יש להקשות בעצם הענין: למה הי' צריך לקללו שיהי' גם גרוע (בחוסר השמעת קול) מכל החיות1 לכאורה הי' די לענשו בנטילת כת דיבורו (הדבר שהביאו לידי חטא) וישאר בדומה לכל הבהמה וגו'1
אמנם קושיא זו מיושבת בדרך ממילא במה שכבר כתבה התורה ב" הקדמה לפרשה זו: עה"פ ;והנחש הי' ערום מכל חית השדה אשר עשה ת' אלקים" ופרש"י : ,ערום מכל -- לפי ערמתו וגדולתו היתה מפלתו, ערום מכל ארור מכל", דבפשטות כוונת רש"י היא
[לא לפרש כוונת כל הכתוב ,והנחש הי' ערום וגו' * זג
דא"כ: א) הו"ל להעתיק מן הכתוב גם תיבות ;והנחש (ולהוסיף) וגו'* (ועכ"פ להעתיק *: -- +הי' ערום וגו'*) ובזה יהי' מובן שבא לתת טעם למה נכתב כל הענין הלזה. ב) לפי"ז מספיק אם הי' כתוב בקרא ,והנחש הי' ערום מכל חית השדה" מבלי להוסיף ,אשר עשה ה"א". ג) ועיקר: כוונת הכתוב, במה שאמר ,והנחש הי' ערום וגו'* מובנת בפשטות: היות ותמוה הדבר איך הי' יכול הנחש להטעות את חוה שהיתה במעלה גדולה בהיותה יצירת ,כפיו" של הקב"ה (כמ"ש *: <ויקח אחת מצלעותיו וגו' ויבן ה"א וגו לאשה") יי, לוזה מקדים הכתוב שה"
הערות
- 1. *) וגם בהזברים שאמר הנחש בגלוי, הראה שרוצה הוא טובת האשה וכו (.ונפ" קחו עיניכם והייתם כאלקים יודעי סוב ורע"), שבפשטות הרי זה ענין של קירוב הדעת וכו'.
- 2. זון) כמו שפי' במשכיל לדור.
- 8. אם נאמר שתיבת ,והנחש" אינה מיותרת, כי בלאייה הי' צריך לכתוב ,ויאמר הנחש אל האשה וגו".
- 9. פרשתנו ב, כא.
- 5. ₪ ול שזהו גם מהטעמים דרש"י לפרש (ג, ד) ,רהפה עד שנגעה בו, אמר
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.