369

... ימים האלו שבין ראש השנה ל,ראש השנה" היינו יוהכ"פ, שגם הוא נק' ראש השנה כמ"ש בתוספות נדרים כג, ב. (ועיין בס' חסידים סי' רנ"ח, ובלקו"ת בד"ה והי' ביום ההוא יתקע וסד"ה יחיעו מיומים) כמה רמזים עמוקים יש בהם, ואחד מהם:

כל החי -- ישראל נקראו חיים -- ישים אל לבו, אשר ציוונו הקב'יה לעשות ולחוג ראש השנה לא ביום הראשון למעשה בראשית אשר אז נבראו השמים והארץ וכל תולדותיהם (ב"ר פ"א, ועיין תוד"ה ואת חגיגה יב, ב) גם לא ביום השביעי לבריאה אשר ביום זה בחר ה' לקדשו מכל הימים -- ברם ויצוונו ד' לעשות ראש השנה דוקא ביום ברוא אלקים את האדם, יצור אשר תיכף ביום בריאתו אמר והכריז לכל הברואים: ד' מלך גאות לבש גו' בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ד' עושנו, וכסיפור רזל (פדר"א פי"א, זח"א רכא, ב).

כל אחד מאתנו, וכבו' בכלל, שחננו ד' בהשפעה בחוג מכיריו ומיודעיו צריך להכריז בדבור ועל ידי מעשיו:

קרוב יום הבהיר אשר יהי' ד' למלך על כל הארץ. בואו והכונו לקראת יום ד' הגדול והנורא על ידי תשובה תורה ומעשים טובים.

על כבו' הי' לעמוד בשורה ראשונה של עובדים -- בנפש וגוף ובממון -- בתעמולה לחיזוק היהדות וקיום התורה והמצוה בין חוגים היותר רחבים של בני ישראל (כמה אופנים בעבודה זו מבוארים בפרוגראם של ,מחנה ישראלי המרכז. לעניני חנוך" שנדפסו בקובץ ,היום יום").

וד' יזכנו אשר ע"י השחיטה שנעשה אנו -- זה הזובח את יצרו (סנהדר' מג, ב) -- יבוא בקרוב ממש יום שישחוט הקביה ליצר הרע, כהבטחת רז"ל (סוכה גב, ב).

(ממכ' יום ו' לחודש תשרי, תש"ד) [ שו

. . . ובשנה זו, שהיא תמימה (להביא את חדש העבור) וחדשי' שלימים (חשון וכסלו מלאים) -- תהי' התמימות והשלימות בכל עניני השנה, הגשמים והרוחנים, הכללים והפרטים,

ובפרט אשר תיכף לראש השנה