358
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
עם ישראל נמצא תחת שליטת ,הארץ", כ"א -- להיפך -- ,נותן לך". שהעולם ,ניתן" לישראל מהקב"ה, ועם ישראל הוא הבעה"ב של העולם. ובמילא מובן שעניני העולם וכל הענינים גשמיים שיש לו לעם ישראל אינם מבלבלים אותו, ואדרבא הוא בתכלית השמחה מזה שביכלתו לעלות מעלה מעלה ע"י ירידתו לעוה"ז.
אמנם כאן מתעוררת השאלה: מכיון ש,ה'א נותן לך", הנה אף אשר מצד זה כל הענינים גשמיים ורוחניים הם בתכלית הטוב אצלו, מ"מ מכיון שהוא רק מקבל -- ,נותן לך", -- הרי כ"ז הוא נהמא דכסופא, ואין זה תכלית שלימות הטוב, ואיך אפשר להיות בזה תכלית השמחה.
הנה ע"ז אומר ,וירשת", ובענין ירושה אמרז"ל שהוא באופן ד,תחת אבותיך יהיו בניך", שהיורש במקום המוריש ממש. וגם כאן אין זה שהאדם הוא רק מקבל, אלא שהוא חלק אלוקה ממעל ממש הנותן והוא המקבל, ואי"ז נהמא דכסופא וכו'.
אבל עדיין אינו מובן, מכיון שירדה הנשמה למטה הרי נעשה בבח נבדל, ואינה מרגישה שייכותה לשרשה ומקורה ולבחי' ,ה"א", ובמילא בהרגשתה היא רק ,מקבל".
ע'ז ממשיך ,וישבת בה", ו;אין ישיבה אלא לשון עכבה" ::, והכוונה בזה, שצריכה להתעכב ולעבוד עם עניני עוה"ז, וע"י עבודתה בארץ הלזו הגשמית ובבחי' ,עכבה" הרי היא מגיעה לתכלית שלימות חטוב, ובמילא לתכלית השמחה (כי אז אינה ,נהמא דכסופא" גם בגלוי).
ג. וממשיך בהכתוב ,ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו'" שבזה בא לבאר אופן העבודה -- שצריך ליקח ,מראשית פרי האדמה" ולהביאם אל הכהן. היינו שצריך ליקח מעניניו הגשמיים -- והטוב והמובחר שבהם (וכפסייד הרמב"ם :י שלכל דבר שבקדושה צריכים ליתן מהמובחר -- וכמ"ש כל חלב לה' וגו') -- וליתנם לקדושה כו'.
וגם זה -- לא באופן שמבטל עניניו הגשמיים ונכללים באלקות, כ'א להמשיך בהם קדושה כמו שהם בגשמיותם -- שגם זה הוראה ממצות ביכורים,
בי מצות ביכורים אינה להעלותם על גבי המזבח ויוכללו באש שלמעלה ויתבטלו לאלקות (ובזה גופא ב' אופנים: קרבן עולה כולה כליל, ואין בה אכילה כלל : קרבנות שיש בהם אכילה (לכהן או גם לבעלים). אבל רק לאחרי שחלק (המובחר) מהם קרב על המזבח).
אולם את הביכורים לא הקריבו ע"ג המזבח, כ"א ניתנו לכהן לאכלס וכו' ובאופן כזה נכללים בקדושה.
וההוראה בזה בעבודת האדם, שאין הכוונה בזה לבטל הענינים גשמיים, כ'א להכניס בהם קדושה כמו שהם דברים גשמיים (הקשורים באכילה וכו).
1) מגילה כא, א, 2) סוף הל' איסוה"מ הובא בשו"ע הל' צדקה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.