294

ר"ס רמז) ממעשה דנחום איש גם זו, ב) לא ימנע אדם עצמו ממצות צדקה. אף שאין עני בא לבקש מלפניו (ב"ב ט, א, ונפסק בשו"ע שם) -- והגה בכתהאריז"ל מדבר באופן האחרון (וראה בשעה'כ שם שהי' נותנה לגבאי צדקה, ולא לעני) משא"כ באופן הא' אין נפ"מ בין לילה ליום, וכמש"נ לא תאמץ גו'.

ואין להקשות דסוף סוף מפני הטעם דלילה זמן הדינין וכו' כנ"ל ואל תשיג גבול רעך, מאי שנא בין אופן הא' והב' -- דשאני טובא, כי כיוון שמן השמים נזדמן לו עני מבקש, ולא שהוא יצא לבקשו, ה"ז הוראה שאין זה נוגע במה שנקצב להם בגזרת עליון, וק"ל.

ועדיין צ"ע ע"פ מ"ש רבנו הזקן בהקדמת הסי' ובאגה"ק ס"ח ביאור הענין דיהיב פרוטה לעני והדר מצלי שהוא כדי שתהי' ההמשכה גם בגשמיות, הרי גם בתפילת ערבית צ"ל כן. ואולי אפ"ל דשאני תפלת ערבית שכל ההמשכות התלויות בנו כבר נעשו בשחרית ומנחה וכידוע בענין ת"ע רשות, או אפ"ל דדוקא בשחרית ומנחה שאז המלכות עולה אליו צריך השתדלות מיוחדת להמשיך גם בגשמיות, משא'כ בערבית שאז מל' בבי"ע,. ובפרט שבלילה הרי אז זמן שותתן טרף לביתה. ועדיין צ"ע ואכמ"ל.

בהגדת בחפזון פסח (אות ע' ס"ג דין א') הביא מספר מעשה הצדקה שבכל לילה אחר הספירה צ"ל פרוטה לצדקה לתקן מה שפגם בעולם חסדים העליונים.

והנה איני יודע מיהו בעהמ"ח מעשה צדקה (כנראה מהמקובלים הספרדים), אבל אם בר סמכא הוא וע"פ קבלת האריז"ל, הנה לכאורה צ"ע ממ"ש שיתן צדקה בלילה, ברם ע"פ מ"ש בפנים מתורץ גם זה, כי הוא מדבר ע'ד תקון מה שפגם, וא"כ אינו נוגע במה שהוקצב בגזרת עליון.