282

. . . בדבר הערתו כשהיחיד עומד בשמע קולנו והחזן אומר קדושה הנה יאמר נוסח של בקשה שבתוכה ישלב ג"כ הקדושה על יסוד ששואל אדם צרכיו בשומע תפלה -- הנה עפי"ז הי' מקום לחפסיק בשומע תפלה לכל הענינים שלכל ענין יש לשלב ולבררו נוסח של בקשה שהענין יכלל בתוכו. ולא אישתמיט שום פוסק להביא דבר זה חידוש גדול כזה. ולכן לא נראה לי הוראה הנ"ל ואפשר לומר הטעם לשלילתה כי אין להערים בדבר שאינו הברח .+ ..

(ממכ' ח' ניסן תשי"ד) המל

. . . במ"ש אודות מנהגי הגבה וכו' -- כנראה ממכתבו כבר הנהיגו זה בביהכ"נ איזה פעמים. ובטענה שכן נוהגים בביהכ"נ בו התפלל כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, -- והנה אף שלכתחלה אולי צדקו טעמי כת"ר לשלילת שינוי המנהג, ובפרט שכן נהגו זקני אנש בדורות שקדמו בבואם לאה"ק ת"ו. אבל הבעיא עתה -- האם יש לנגוע בנקודת ההתקשרות של מי שהוא לרבותינו נשיאינו, אפילו באם מתבטאה היא ביותר על המדה. ויש לקשר לזה גם סיפור חז"ל (סוכה לב סוף ע"ב) מהדר כו' הואיל ונפיק מפומי' -- אף שבודאי בעל הפס"ד עצמו, רב כהנא, לא הידר שיהי' דוקא תרי וחד, אלא רק דנפק מפומי', ולכן על תלמידו להדר לנהוג מתאים לדבריו, שבזה מתבלטת השייכות. וכש"כ בנדו"ד, ענין שבפועל. ועוד הרואה -- השינוי יעורר אותו לשאול הטעם ויקבל המענה, שזהו מנהג אבותינו נשיאינו כו' וכמרז"ל עד בחברון. וכנ"ל עיקר הנקודה בהאמור הוא, להחזיר עתה המנהג לכמו שהי' ה"ז מחליש העמדה שצריך להשתדל להתנהג במנהגי ביהכ"נ של כ"ק מו"ח אדמו"ר.

(ממכ' אדר"ח אייר תש"כ)

. . . שואל מדוע נמנעים אנ"ש שי' מלומר בכל יום הי"ג עיקרים, וגם לא הוזכר אודותם בסידורו של רבינו הזקן.

א) והנה שאלה ראשונה מתורצת בשאלתו השני', שכיון שלא הוזכר בסידורו של רבינו הזקן. לכן אין אומרים העיקרים.

ב) הטעם שלא הביא זה רבינו בסידורו, לא קבלתי בזה דבר מפורש ואפ"ל, רק בדרך השערה, כמה טעמים של אי האמירה בתפלה, והם:

א) התפלה ענינה -- וכמבואר בש"ס -- סידור שבחיו של מקום ובקשת צרכיו של אדם, ואמירת אני מאמין, אינה משני סוגים הנ"ל.

ב) בכלל בעניני תפלה. הנה כל הוספה על מה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה ומובא בראשונים, צריכה להביא ראי' ברורה ויסוד לזה, ולא על הנמנע מלקבל ההוספה, והרי ידוע עד כמה הקפידו על כל התיבות ואותיות שבנוסח התפלה וכמה רמזים בזה, ואף שאפי' האומרים הי"ג עיקרים אומרים זה