238

לפי זה אפשר היה להסביר את הקשר של "זאת הברכה" לשמיני עצרת", כי גם בתחילת ובראש

שמיוחדת בעצמותו ית', שאין בח הבירורים (הקרבת ע' פרים כנגד ע' אומות) יכולה להגיע לשם, אלא שגילוי בחי' זו הוא לאחרי קדימת הבירורים. וראה אוה"ת שמע"צ (ע' א'תתו) שגם "התעלות נה"א לשרשה (שלמעלה מתהו, שרש נה"ב) הוא דוקא ע"י בירור נה"ב".

ועפ"ז יומתק לשון הגמרא (סוכה שם) "פר יחידי .. אומה יחידה" [אף שבכתוב (פנחס כט, לו) נאמר פר אחד] - בכדי להדגיש שהפר שמקריבין בשמע"צ כנגד ישראל, אף שבא דוקא לאחרי הקרבת הע' פרים שכנגד הע' אומות, הוא נבדל מהם = יחיד.

וי"ל שזהו ג"כ מ"ש רש"י (סוכה שם) "אין לי הני' וקורת רוח בשל אלו אלא בשלך" - אף שבכל הקרבנות "נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני" - כי בבחינת שרש האמיתי של נש"י, מכיון שאין שם שום מציאות כ"א ע"ד מש"כ בזח"ג (לב, א) "לא אשתכחי במלכא אלא ישראל בלחודוהי", הנח"ר שמעבודת הבירורים אינו מגיע לשם.

0 לעיל ע' 234 ואילך מבואר, שהשייכות ד"וזאת הברכה" ליום שמח"ת היא [לא מצד זה שהוא יו"ט שני דשמע"צ, כי אם] מצד הענין ד"שמחת תורה" שבו, במה שהוא נבדל משמע"צ.

ועפ"ז מבואר שם דיוק לשון הרמב"ם (המובא לעיל בפנים) "ולמחר קורין וזאת הברכה" - ולא "ובתשיעי" (כמו "ובשמיני" גבי יו"ט שני דשש"פ) - כי הענין ד"שמחת תורה" בא לאחרי שמע"צ, "למחר".

אבל: א) מזה גופא שקבעו שמח"ת ביום שהוא גם (יו"ט שני ד)שמע"צ ועד שבארץ ישראל שני הענינים (שמע"צ ושמח"ת) הם באותו היום, מוכח שהענין ד"שמח"ת" שייך. להענין ד"שמע"צ", כמבואר לעיל שם הערה 12 - בשוה"ג.

ב) "וזאת הברכה" שייכת גם להענין "דשמע"צ (כדמוכח מהטעם (המובא לעיל בפנים) "כדי לסמוך ברכת המלך כו"). ולהעיר מפיה"מ להרמב"ם (מגילה פ"ג מ"ה) "ובתשיעי קורין וזאת הברכה". וי"ל שגם בטור ושו"ע סתרס"ט, הלשון "תשיעי" קאי גם א"וקורין" (ודלא כדלעיל ע' 236 הערה 23). וראה לקמן הערה 46.

וזאת הברכח ג שיחות 7

הפרשה, לאחר ההקדמה בפסוק הראשון "זאת הברכה אשר ברך משה... לפני מותו", מסופר, שהקדושברוך-הוא הציע, כביכול, את התורה לבני שעיר ולבני ישמעאל'' - אשר הם שבעים האומות בכללותן?, כנאמר בגמרא'' "שהחזירה על כל אומה ולשון" - אך הם סירבו לקבלה, ורק ישראל היו ה"אומה יחידה", אשר קיבלה את התורה''.

אך אין די בהסבר זה: ההבדלה שנוצרה בין ישראל לבין האומות בזמן מתן תורה קשורה יותר לחג השבועות מאשר לשמיני עצרת, ולכן אי אפשר לומר, ש"הוי' מסיני בא..." הוא "ענין המועד" של שמיני עצרת.

ג. סיום הפרשה והתורה: "לעיני בל ישראל"

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר,

1) ספרי ורש"י פרשתנו לג, ב. זח"ג קצב, ב.

2) אוה"ת פרשתנו ע' א'תתמ. סה"מ תרכ"ז ע' שעט. ובזה מבאר שם מה ש"חשיב ב' שרים אלו הגם כי הקב"ה החזיר .. על כל אומה ולשון".

3 ע"ז ב, ב.

4) ראה לקו"ש ח"ד ע' 1309, שע"י שהחזירה על כל אומה ולשון ובכ"ז נתנה לישראל דוקא, נתגלה בחירת הקב"ה בישראל, בחירה חפשית שמצד עצמותו ית'. עיי"ש.

ועפ"ז תומתק יותר השייכות של התחלת פ' וזאת הברכה לשמע"צ - כי כמו שבשמע"צ, אף שבא לאחרי הקרבת הע' פרים (שכנגד כל ע' אומות), נתגלה אח"כ הענין ד"אומה יחידה" (ראה לעיל הערה 9) - כן הוא גם במה שהחזיר הקב"ה את התורה על כל אומה ולשון (התחלת פ' וזאת הברכה) שעי"ז נתגלה בחירת עצמותו ית' בישראל, שאין לאוה"ע שייכות שם כלל.