234
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שבסוכה, הרי כיון שהמקיף הוא יחסי לכלים (ומשום כך הוא נמשך שבעה ימים, כנגד שבעת ימי הבנין9), לכן זוהי התאחדות של פרטים, הנשארים פרטים שונים, באופן של עראי בלבד, כפי שהסוכה היא "דירת עראי"*.
ואילו ההתאחדות של "יום אחד", של - שמני עצרת, שמעל להתחלקות 7, היא באופן של עיכוב וקביעות - "עכבו".
יב. האחדות של שמחת תורה גם בדברים פשוטים אף"על-פידכן, כיון שגם ה"מקיף הרחוק" של שמיני עצרת הוא בגילוי, אין הוא יוצר אחדות אמיתית. האחדות המוחלטת היא רק בשמחת תורה, כי אז נמשך ה"מקיף בעצם", הנעלה לחלוטין מגילוי. הבדל זה בין האחדות של שמיני עצרת לבין האחדות של שמחת תורה בא לידי ביטוי גם בפרטים שבאמצעותם מתבטאת בהם האחדות: בשמיני עצרת ניכרת האחדות בקרבנות - "פר אחד איל אחד", ובקרבנות עצמם - בקרבן עולה*,
וזאת הברכה א
שהוא העלאה מלמטה למעלה. כלומר, גם האחדות של שמיני עצרת כרוכה ביציאת האדם מעצמו, בדומה לאחדות שבסוכות. לעומת זאת, ביטוי האחדות בשמחת תורה הוא בדברים פשוטים - ריקוד ברגלים, בדומה לאמור לעיל בסוף סעיף \', שגילוי רעיון שהוא בבחינת "מקיף בעצם" נעשה דוקא על ידי מעשה, כתנועות ידים וכדומה.
זהו ההסבר לכך ששמחת תורה נקבעה ליום טוב שני של גלויות, כי החידוש של יום טוב שני של גלויות הוא הבאת גילוי האור של יום טוב גם לדברים ה"נמוכים" ביותר, ואף לגלות. במלים ברורות - הפיכת יום חול על ידי ישראל ליום קדוש - יום טוב". וזהו החידוש של שמחת תורה'",
הערות
- 6. סוכה ב, א.
- 7. ראה תו"א קי, רע"א (לענין יום אחד דשבועות. וראה שהש"ר פ"ז, ב (ב), ועד"ז הוא בתנחומא פנחס טו: ראוי' היתה עצרת... כנגד העצרת של פסח כו').
- 8. ובפרט, שבהקרבן דשמע"צ נאמר "עולה אשה" - עולה קודם לאשה (ראה לקו"ת שמע"צ צג, ב).
- 4. שיחות =
- 9. ראה לקו"ת שם צב, ריש ע"ב. (ושם, שמזה "תגדל השמחה ביתר שאת").
- 0. עד"ז הוא גם בנוגע ליו"ט ראשון (ראה לקו"ת ויקרא א, ג. ובכ"מ). אלא שביו"ט ראשון, לאחרי שקבעו ב"ד את היום דר"ח, הרי הימים בהם חלים המועדות הם קדושים בדרך ממילא. משא"כ בנוגע ליו"ט שני, שעבודתם של ישראל הוא בנוגע לקדושת היום עצמו, שהם דוקא עושים אותו מחול לקודש (שהרי מצ"ע הוא חול, ורק מצד ספק שבידיעתו היום, או משום מנהג אבותינו בידינו תקנו חכמים שיהי' קודש).
- 7. וי"ל, דלהיות שבחי" האור שנמשך ביו"ט שני הוא אור נעלה ביותר [שלכן בכחו להיות נמשך אפילו למטה ביותר - בבחי" גלות], לכן המשכתו הוא מצד עבודתם של ישראל דוקא. וע"ד המבואר בשוה"ג הא' להערה 12 בענין שמח"ת. וראה הערה הבאה, שעיקר מעלת יו"ט שני הוא בשמח"ת.
- 1. אלא שמ"מ מעלה מיוחדת בשמחת תורה על כל י"ש שני, כי הגילוי דיו"ט שני "שהוא גילוי אחר גילוי במדרג' אחר מדריגה" הוא בערך
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.