232

היותו המשך לשבעת ימי הסוכות שלפניו. ואילו בשם "שמחת תורה", שבו נקרא יום טוב שני של שמיני עצרת, אין רמז לקשר בינו לבין סוכות, ואף לא בינו לשמיני עצרת:

המקיף הקרוב, שנמשך בסוכות, והמקיף הרחוק, שנמשך בשמיני עצרת - שניהם בגדר גילוי. ואילו ה"מקיף בעצם", שנמשך בשמחת תורה, הוא אור עצמי הנעלה לחלוטין מאפשרות של גילוי**.

ט. אחדות ישראל בשלושה מועדים אלו

אחת התכונות של דרגת "מקיף" היא - העדר ההתחלקות: בדרגה של "פנימי", כיון שזהו אור המדוד לפי ה"כלים", הרי הוא אצל כל אחד יחסית לערכו, ואילו בדרגת "מקיף" כולם שווים.

ולכן בכל שלושת המועדים שלעיל - סוכות, שמיני עצרת ושמחת תורה - שיש בהם המשכת המקיפים, הקשר והאחדות בין ישראל הם באופן גלוי:

בחג הסוכות מתאחדים כל ישראל ב"מקיף" של הסוכה. כמאמר חז"ללי "כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת" - מ"ראשיכם שבטיכם" ועד "חוטב עציך" ו"שואב מימיך".

וכך גם בשמחת תורה, כאשר עבודת היום היא בשמחה ובריקודים, הרי כל ישראל, מהגדול שבגדולים ועד הקטן שבקטנים, רוקדים ביחד. ולא רק באחדות חיצונית, אלא באופן של העדר התחלקות. שהרי, כיון שרוקדים עם ספר התורה כשהוא מכוסה, מעל לקריאה בו, אין שום הבדל בין הלמדן הגדול ביותר לבין האיש הפשוט*.

בשמיני עצרת אחדות אמיתית

כיון שהאחדות באה דוקא מדרגת המקיף, = מובן, שהמקיף הקרוב, שנמשך בסוכות, אשר הוא יחסי ל"כלים", שהם כשלעצמם מחולקים ונבדלים - אינו יכול לשלול לחלוטין את ההתחלקות. דוקא על ידי המקיף הרחוק, שאינו יחסי כלל ל"כלים", מתבטלת ההתחלקות. אך מצד המקיף הקרוב עדייץ קיימת התחלקות מסויימת לפרטים. אלא, שהפרטים מתאחדים יחדיו (ובדומה להבדל שבין "אחד" ל"יחיד"5').