210
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
כשלעצמה, אלא העליה שתיגרם באמצעותה*. כלומר, שהנשמה תגיע להתבטלות ולדביקות נעלית יותר באלקות, מאשר היתה לפני הירידה. וכיון שגם צדיק גמור הוא כאן למטה "דבר בפני עצמו"*, הוא "י₪ ולא אפס"*, יוצא, שהוא עדיין לא הגיע לתכלית שליחותו, והעובדה שאין הוא ממלא. עדיין את תפקידו בשלימות, ואין הוא בטל לחלוטין לאלקות, צריכה להכאיב לו עד כדי בכי.
4 עצם הבכי גורס להתבטלות אך עדיין אין מובן: אילו היה נדרש מיהודי להגיע להתבטלות מוחלטת, הרי הוא היה יכול בודאי להגיע לכך. מכך שאין ביכולתו להגיע לכך, מובן,
לכאורה, שאיץ זה תפקידו. ושוב מתעוררת השאלה: מדוע יש לבכות על בך?
ההסבר לכך הוא: נשמות הן בעצם מהותן - אלקות, אך, כביכול, כפי שהאלקות "נעשית" ל"נברא" (ואף לאחר מכן הנשמה היא אלקות '*), ולכן בכוחן לצאת מהגבלות הנבראים ולהגיע להתבטלות מוחלטת של
מציאותן?5. ויציאה זו מהיותן מציאות של נבראים אכן מושגת על ידי עצם צערן על היותן "ישות"'5.
זוהי המשמעות של הפסוק "מן המיצר קראתי... ענני במרחב": כאשר יהודי חש, שלאחר כל התקדמותו, ובהגיעו לדרגה נעלית באמצעות עבודתו, עדין הוא ב"מיצר" [משום שעדיין לא הגיע לדרגה של "ליבטל וליכלל באור ה' ממש להיות לאחדים ומיוחדים ביחוד גמור, רק הוא דבר בפני עצמו ירא ה' ואוהבו"*], הרי מעצם תחושה זו של "מיצר", הוא מגיע ל"מרחב", הוא יוצא מהמיצרים ומההגבלות של הנבראים, והוא בטל ומתאחד עם הקדוש-ברוך-הוא.
ח. בעשרת ימי תשובה מגיעים לתשובה אמיתית
זהו יתרונם של עשרת ימי תשובה - התקופה של "בהמצאו" ו"בהיותו קרוב" - מכל ימות השנה, "אף"על-פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם"*:
הערות
- 9. ראה ד"ה רשפי' (ספ"ב ואילך), תניא שבעה דברים (ספ"ו) דשנת תרצ"ז, שהעלי' שבשבילה ירדה הנשמה למטה היא "לבטל כל ענין הישות וההרגשים". וראה לקמן הערה 58.
- 0. תניא פל"ה (מד, ב).
- 1. ביאוה"ז לאדמוה"א (קטו, ב) ולהצ"צ' (ע' תקמח). ד"ה אנכי, וד"ה פב"פ תרס"ז (בהמשך תרס"ו). ועוד.
- 4. האזינו א שיחות -
- 2. ד"ה והוא עומד עליהם תרס"ג ע' 9 (סה"מ תרס"ג ע' נז.
- 3. בד"ה והוא עומד שם, משמע שהיציאה מגדר חוק הנברא אפשר להיות גם ע"י עבודה סתם (ולאו דוקא ע"י המרירות כו'), ובכל ימי השנה - אבל מובן שכמה דרגות ביציאה זו. וי"ל, שתכלית שלימותה הוא בזמן דהכתרת המלך [ובזה גופא שתי מדריגות: מצד ביטול העם המעורר את ההכתרה (ושלפני); ע"י שהמלך מקבל את ההכתרה (ושלאחרי')]. ועפ"ז יומתק מ"ש בלקו"ת שם (נה, ד) "בר"ה" (ראה לעיל הערה 19) - כי אז הוא זמן ההכתרה.
- 4. רמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.