208
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
הכפורים אין נשמתו שלימה", שבכיה זו אינה נובעת ממרה שחורה, אלא כנאמר". על רבי עקיבא, שכשהיה מבין את סודות התורה "זלגו עיניו דמעות".
אך אין לומר, שבכיו של צדיק גמור בעשרת ימי תשובה הוא רק מסוג הבכי שהיה אצל רבי עקיבא, כי לפי זה יוצא, שבמאמר "כל מי שאיו בוכה..." כלולים שני. סוגי בכי, שהפוכים זה מזה לחלוטין: אצל צדיקים זהו בכי של שמחה* מוחלטת , הנובעת "מחמת דביקות הנפש", ואצל רוב בני ישראל, שאינם ב"מדרגה גדולה" זו, זהו בכי של
מרירות עצומה*, עקב החטאים והריחוק מאלקות?י. וכיון שבביטוי "כל מ שאו
בוכה..." נכללים כל סוגי היהודים גם יחד, מובן, שמדובר כאן על סוג מסויים של בכי לגבי כל ישראל\י.
7) ראה מהנ"ע וירא צח, ב. ט"ז באו"ח סרפ"ח סק"ב (בשם ז"ח).
8 ראה תו"א כו, א. צו, ג. - נסמן בלקו"ת שם. וראה שוה"ג הג' להערה 41.
9 שהרי הבכי' היא דוקא כשהמרירות או השמחה הם עד כדי כך שאין בכחו להכילם (ראה תו"א שם. ובכ"מ).
0) וגם עפ"ז ב"אין נשמתו שלימה" - שני סוגים: שאינה שלימה כלל עד ש"נתרחקה לגמרי ונכרת חבל התקשרותה בשרשה"; ושאינה שלימה שחסר בתכלית השלימות כבר"ע כו'.
1) ע"פ מ"ש בפנים, מובן מה שבלקו"ת שם (לז, ד) הובא הלשון "מי שאינו בוכה כו" (בהשמטת תיבת "כל") - אף שלפנ"ז (לו, ג) איתא "כל מי כו'" [ובפרט שבשני המקומות מבאר שבכל' זו היא כענין שאמרו גבי ר"ע. ויתירה מזו: מאמר
האזינו א שיחות -
ולכן מובן, שגם אצל צדיקים גמורים, ככל ישראל, צריכה להיות בכיה גם על ריחוקם מאלקות.
ה צער על ירידה מהדרגה הנעלית ההסבר לכך הוא: עיקר התשובה היא: החזרת הנשמה
הערות
- 1. הב' הוא ביאור על המאמר שלפניו] - כי בהביאור (לז, ד) ששולל הבכי' שמצד מ"ש, הרי בינוני ורשע אינם בכלל זה*, משא"כ בהמאמר (לו, ג) שמפרש את מאמר האריז"ל אבל אינו שולל עוד פירוש, כותב כל מי.
- 2. ובזה יומתק מה שבהמאמר שם כ' "ועיקרה ביוהכ"פ", ובהביאור שם "והוא בחי' יוהכ"פ" - כי הבכי' (שבהביאור שם) ששייכת גבי צ"ג כר"ע, "שהיא מדריגה גדולה", "הוא בחי' יוהכ"פ" (ומש"ש לפנ"ז "בר"ה ויוהכ"פ" - י"ל שזהו מצד בחי' יוהכ"פ שישנה גם בר"ה**); משא"כ הבכיי (שבהמאמר שם) השייכת*** גם בבינונים ורשעים, אי"ז הבחינה דיוהכ"פ, וישנה בר"ה (ועד"ז בהימים
- 3. *) וי"ל שזהו גם הטעם מה שבלקו"ת נצבים (מה, ד) משמיט תיבת "כל" - כי הבכי' (שמבאר שם) על "הפגם והחסרון" אינה שייכת בצדיק. אבל בדרושי ר"ה נה ד) ובד"ח שם כותב "כל כו'", כי הבכי' על מה שהנשמה "ירדה ממקום כבודה ונתגשמה" (ועד"ז בד"ח שם) שייכת בכולם, כדלקמן סו"ס ה' וסו"ס ח'.
- 4. **) ועפ"ז מובן בפשטות הלשון "בחי' יוהכ"פ" (משא"כ בהמאמר: ביוהכ"פ). וראה ד"ה להבין הל' בחינה (מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תמז).
- 5. ***) ואף שמדבר שם בענין הבכי' שהיא "ע"ד שאמרו על ר"ע כו" - הרי מזה עצמו שאינו שולל שם הבכי' שמצד מ"ש (כבהביאור), מובן שגם הבכ" שבהמאמר שם יש לה איזה שייכות עכ"פ להבכי" שמצד מ"ש שישנה גם בבינונים ורשעים. ועפ"ז יומתק (א) מ"ש "ע"ד שאמרר על ר"ע", ולא "כענין שאמרר כו'" כבהביאור. (ב) "שהיא מדריגה גדולה" מוסיף רק בהביאור. (ג) מה שמשמיט בהביאור הציון לסד"ה ושמתי כדכד - כי שם (כו, סוף ע"ב): "וענין הבכ" .. התעוררות רח"ר".
מצוטט ב־3 עמודים
- לקוטי שיחות 341 לקו"ש ח"ט ע' 208
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ נצבים, כ"ח אלול, ה'תשי"א לקו"ש ח"ט ע' 208
- תורת מנחם בס"ד. שיחת יום ב' דחג הסוכות ה'תשי"ד. לקו"ש ח"ט ע' 208
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.