176
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
יגיע לשם ב"יום קיבוץ גלויות", כדי להוציא משם את ישראל. ולכן זקוק רש"י לפירוש "שהשכינה שרויה עם ישראל בצרת גלותם... "',
אך אין מובן: לשם מה צריך רש"י להביא את הפירוש של "ועוד יש לומר... ", ואינו מסתפק בפירוש שאמר לפני כ1%?
ב) בפסוקנו מדובר על גאולתם של
נצבים א
- ישראל. מדוע מסיים רש" "ואף בגלויות שאר האומות מצינו כן..."1?
ג) שאלה זו אף קשה יותר: כדי להוכיח שהקדוש-ברוך-הוא יוציא מהגלות את כל אחד בנפרד, די היה לרש"י לצטט את המילים "ואתם תלוקטו לאחד אחד" - ללא המילים "בני ישראל". מכך ניתן להסיק, שרש"י רוצה להדגיש שהענין של "אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו" קשור גם ל"בני ישראל"
[כפי שמשתמע בפסוקנו "ושב הוי' אלקיך", לפי הפירוש השני: ה' "אוחז בידיו ממש איש איש..." - "שב" - משום שהו" הוא אלקיך - האלקים שלך],
כיצד אפוא אומר רש"י מיד לאחר מכן "ואף בגלויות שאר האומות מצינו בן... "9
ד לשם מה חשובה כאן כל ההרחבה, והבאת ההוכחות מהנביאים וכו?
ה) מהי כוונתו של רש"י בתוספת
אבל לפ"ז קשה: איך למדו רבותינו מכאן (גם באם הי' נאמר "ושב" רק פ"א - ראה לעיל הערה 5) שהשכינה שרוי" עם ישראל בצרת גלותם?
הערות
- 1. דוגמת "שבותך", השבה מגלות. וראה לקמן בפנים. [ובפרט באם נאמר שרש"י ס"ל שפירוש "שבותך" הוא מלשון "שבי" (כפי' המצודות - מפשטני נ"ך - ירמי' שם ובכ"מ); אבל דוחק גדול הוא, כי באם "ושב" ו"שבותך" הסמוכים אין פי' שווה - הי' רש"י מפרש זה].
- 7. אבל ממה שנאמר "ושבתי" גם בגליות שאר האומות (שאין שייך ח"ו לומר ששכינה עמהם), מוכח שהלשון "ושב" שייך גם כשאין הוא עצמו נמצא ב"גלות" ורק שבא לשם להשיב את שבותך (ופי' "את שבותך" לפ"ז הוא כפשוטו, ולא עם שבותך).
- 3. ומה שזקוק רש"י לפי' הראשון [ועד - שפ' השני כותבו לאחרונה וגם בל' "ועוד י"ל" - ראה להלן הערה 38] הוא - כי ממ"ש ושב הו" אלקיך משמע, שהטעם להענין הנרמז ב"ושב" (ולא והשיב) הוא - (לפי ש)"הוי' אלקיך", והרי הענין ד"גדול יום קיבוץ גליות" הוא גם "בגליות שאר האומות". וראה לקמן הערה 20. ועפ"ז יומתק מה שרש"י כותב "עם ישראל" ולא "עמהם".
- 8. ואין לומר, שמה שרש"י אינו מסתפק בפירושו הראשון הוא, כי לפי פי' זה הול"ל בכתוב "עם שבותך": א) גם לפי פי' הא', הענין שהקב"ה ישוב עמהם הוא רק מה שהכתוב מלמדנו בלשון "ושב", אבל עיקר פירוש הכתוב הוא - שהו" אלקיך ישיב את שבותך (כנ"ל הערה 6). ב) לעיל (כט, יח) נאמר "למען ספות הרוה את "הצמאה", ופירושו הוא (רש"י שם) "עם המזיד". ובפרט שרש"י שם כותב "עם המזיד" דרך אגב ולא בסגנון של חידוש.
- 9. במשכיל לדוד כאן, שכוונת רש"י בזה היא להוכיח, שמכיון שגדול יום קיבוץ גליות כו', שייך לומר "ושב" (ולא "והשיב") גם באם לא היתה השכינה עם ישראל בצרת גלותם. ועל זה באה הראי' מ"ושבתי את שבות בני עמון", אף ש"ודאי לא שייך חלילה לומר שהכינה עמהם".
- 0. ומה שלמדו מכאן ששכינה שרוי" עם ישראל בצרת גלותם (ראה לעיל הערה 17) - אף שגם לפי ה"ועוד י"ל" מובן הדיוק "הו" אלקיך" - ראה לקמן הערה 40.
מצוטט ב־1 עמודים
- לקוטי שיחות 363 לקו"ש ח"ט ע' קעו
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.