175

הערות

1. 1. שיחות 11
2. 1. פרשתנו ל, ג.
3. 2. ועפ"ז מובן (א) מה שרש"י מעתיק לא רק תיבת "ושב" אלא גם התיבות שלאחרי" (וראה שוה"ג להערה 30). (ב) מה שכותב בקושייתו "הי" לו לכתוב והשיב את שבותך" (ובפרט שגם בספרי (בהעלותך י, לה. מסעי לה, לד) וגמרא (מגילה כט, א) אמרו רק "והשיב לא נאמר"*). (ג) מה שמשמיט בקושייתו התיבות "הוי' אלקיך" (ולא רמזם אפילו בתיבת "גו") - אף שמעתיק התיבות "את שבותך" שלאחריהן.
4. 8. ב.
5. 4. מאש"כ במה שנאמר בהפרשה כו"כ פעמים לאח"ז "הוי' אלקיך".
6. 6. *) בספרי מסעי שם מסיים: "אלא ושב הו" אלקיך" (ובבהעלותך: "ושב הוי'"). אבל תיבות אלו מעתיק ב"אלא כו" ולא ב"לא נאמר". משא"כ בפרש"י, שמעתיק זה ב"הי" לד לכתוב". ומה שמוטיף זה בספרי ב"אלא כו"", י"ל, שזהו בכדי להדגיש יותר הענין ד"כשהם חוזרים שכינה עמהם".
7. 5. ראה ספרי שם. מגילה שם. (אבל ראה לקמן הערה 11).
8. 6. מ"ש "רבותינו למדו כו'" - כי פי' הפשוט ד"ושב ה"א את שבותך" הוא - שישיב את בני ישראל. אלא שבזה שאומר "ושב גו'" (ולא "והשיב") מלמד הכתוב (ענין נוסף) שהקב"ה ישוב עמהם.
9. 9. וי"ל, שזהו גם הטעם מה שרש"י כותב "הי לו לכתוב והשיב את שבותך" - ואינו כותב "ולא והשיב את שבותך" (וע"ד שכותב בפ' תבא כו, ב: "ולא כל ראשית". ובפרט שגם בספרי ומגילה שם: "והשיב לא נאמר") = כי מרמז בזה, שגם לפי המסקנא הפי' ד"ושב" כולל גם "והשיב", ולכן "ה לו לכתוב והשיב כו'".
10. 10. 07ג ב.
11. 8. תהלים צא, טו.
12. 8. ואם אין הפסוק "עמו אנכי בצרה" מספיק - הו"ל לרש"י בשמות (שם) לומר "מכאן למדנו כו'".