167
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
והבדלה", כי ישראל מבדילים את הקדוש-ברוך-הוא מאלקי הנכר והקדוש-ברוך-הוא מבדיל את ישראל מכל העמים בכל יום<: בכל מצב שבו יהיו ישראל, תמיד קיימת אצלם ההכרה = שהקדוש-ברוך-הוא = הוא אלקיהם?. וכך גם אצל הקדוש-ברוךהוא, ישראל נבדלים תמיד מכל העמים, והם עם סגולתן?".
זי בכל ום - "לך לאלקים"
ו"עם סגולה" לכן גם אין רש"י מפרש (בפירושו הראשון) את "האמרת והאמירך" ב"לשון תפארת", כי גם השבת
והתפארת של הקדוש-ברוך-הוא קיימים (בעיקר) כאשר הענין של "להיות לך לאלקים" מתבטא בגלוי ב"ללכת בדרכיו...". וכן השבח והתפארת של ישראל קיימים בעיקר כאשר אינם עם סגולה בלבד, אוצר חביב"* אצל הקדוש-ברוך-הוא, אלא כאשר מקיימים את "ולשמור כל מצותיו..." - וזה אינו ניכר תמיד, ולכן מבאר רש"י "לשון
בכך יובן, מדוע בפירושו "לשון הפרשה והבדלה" אין רש"י מסתפק בדבריו "הבדלתו לך מאלקי הנכר והוא הפרישך אליו מעמי הארץ", אלא הוא מבאר, ש"הבדלתו לך מאלקי הנכר" הוא "להיות לך לאלקים", ואילו "והוא הפרישך אליו מעמי הארץ" הוא "להיות לו לעם סגולה" - ולגבי שני הביטויים אין הוא מוסיף "וגו'",
כי מפשטות לשון הפסוק מובן, שהמילה "האמרת" אינה רק "להיות לך לאלקים", אלא גם "ללכת בכל דרכיו" וכדומה, וכן ב"האמירך" אין הכוונה רק "להיות לו לעם סגולה", אלא גם "לשמור כל מצותיו, ולתתך עליון..." - וכיון שענין זה אינו ניכר בכל יום, אומר רש"י, שהעיקר של האמרת והאמירך, שעל כך נאמר "היום" (שמשמעותו כל יום) הוא "להיות לך לאלקים" ו"להיות לו לעם סגולה".
ח. בץ "הבדלה" לבץ "הפרשה"
ההבדל בין לשון "הבדלה" ("הבדלתו לך..."), שרש"י אומר לגבי הקדוש-ברוך-הוא, לבין הלשון "הפרשה" ("והוא הפרישך..."), שהוא אומר לגבי ישראל - כאשר מבדילים
הערות
- 8. ואפשר לומר (בה"יינה של תורה" שבפרש"י), שהענין ד"האמירך - הפרישך אליו מעמי הארץ" בכל יום, ה"ה מ"ש בשו"ע אדה"ז (סמ"ו ס"ד) "ולפי דברי המקובלים שברכות אלו (שמברכים בכל יום) הן על יציאת נשמתו בלילה שלא נדבק בה נשמת נכרי כו'".
- 9. שהרי ישראל הם תמיד מאמינים בני מאמינים (שבת צז, א. וראה פרש"י שמות ד, ב).
- 0. להעיר מפרש"י נצבים (כט, יב), ולפני זה בחוקותי (כו, מד), בלק (כג, כא) ועוד.
- 30. רש"י יתרו (יט, ה. הובא לקמן בפרש"י).
- 5. תבא ג
- 6. שיחות - הפרשה והבדלה", שהרי ענין זה קיים תמיד בגלוי.
- 1. המדובר בלשון חכמים (ופרש"י), כי בלי תורה לא נמצא ל' "הפרשה".
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.