166

3 לקוטי שכתוב "האמרת" בלשון מפעיל, כי על ידי כך שישראל מפארים את הקדושברוך-הוא, הוא נעשה, כביכול, מפואר. וכן מובן גם להיפך, כאשר הקדוש-ברוך-הוא משבח את ישראל. אך הרבה יותר פשוט להסביר את האמרת והאמירך בלשון אמירה', שאז מובן בפשטות מדוע נאמר האמרת (בה"א), כדלעיל. ומדוע מסביר רש"י, ולפחות כפירוש שני, מלים אלו ב"לשון תפארת" ולא ב"לשון אמירה"?

. "היום" - בכל *ום ההסבר לכל האמור לעיל הוא:

הפסוקים "את ה' האמרת היום... וה' האמירך היום..." באים בהמשך לפסוק הקודם "היום הזה ה' אלקיך מצוך...".

מכך מובן, שהמילה "היום" המופיעה בשני פסוקים אלו - "את ה' האמרת היום" ו"וה' האמירך היום" - מתארת אותו יום שבפסוק הקודם, שמשמעותו כל יום, כפי שמפרש שם רש"י לגבי היום הזה< - "בכל יום...".

לכן אין רש"י יכול לבאר את "האמרת" מלשון אמירה, שגרמת לומר, כי ענין זה, שישראל גורמים לקדוש-ברוך-הוא לומר "להיות לך לאלקים", מתאים רק כאשר הם מתנהגים באופן שמשפיע, כביכול, על הקדוש"ברוך-הוא להיות "לך לאלקים"*.

אך אי אפשר לומר, שבכל יום פועלים ישראל באופן ש"גורם" לקדוש-ברוך-הוא לומר שהוא יהיה "לך לאלקים". אמנם, בכל יום ה' הוא אלקינו, בלי תלות באופן התנהגותם של ישראל, אך לא ייתכן לומר, שכאשר ישראל אינם מתנהגים כראוי ח"ו, הם מעוררים באותו יום את אמירתו של הקדוש-ברוך-הוא "להיות לך לאלקים".

כך. גם לגבי "וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה": כאשר הקדושברוך-הוא מראה לישראל. ניסים וכדומה, אפשר לומר, שהוא גורם לישראל לומר ולרצות "להיות לו לעם סגולה"?. אך כאשר הקדוש-ברוך-הוא מתנהג עם ישראל ח"ו בהנהגה מנוגדת ל"ונתתי גשמיכם בעתם...", אין לומר, שבאותו יום הוא גורם לישראל לומר שהם רוצים להיות ויהיו לו "לעם סגולה".

לכן מפרש רש"י "לשון הפרשה