154

זו קיימת אף לפני הכיבוש והחלוקה, כנאמר בגמרא!' "קא מתהני לאלתר" (=נהנה מיד) - יש מקום לומר, שהציווי "כי תבא", חובת ביכורים, חל מיד עם הכניסה לארץ ישראל, לפני ירושה וישיבה, בשונה ממשמעות המלים "כי תבא" במקומות אחרים. ולכן יש להדגיש פה במפורש "וירשתה וישבת בה" - שגם מצות ביכורים חלה לאחר ירושה וישיבה.

ד השאלות על הסבר זה אך פירוש זה קשה ביותר:

א) לפי האמור לעיל, רש"י מפרש רק מדוע צריך להוסיף את המלים "וירשתה וישבת בה", אך אין הוא מחדש לגבי משמעות המלים עצמן. ואם כך, צריך היה רש"י לומר "מגיד שלא נתחייבו בביכורים עד לאחרי ירושה וישיבה", כלשון הפסוק''. ומדוע הוא אומר "עד שכבשו את הארץ וחלקוה"?

ב) אילו היה רש"י סובר, שמפני הסיבה לחובת ביכורים, צריך להסביר, שמשמעות המלים "כי תבא" כאן שונה ממשמעותן בכל מקום (ללא המלים "וירשתה וישבת בה"), הוא היה אומר זאת במפורש, או, לפחות, רומז לכך, ולא היה מסתפק בדבריו "שלא נתחייבו בביכורים".

ג) לפי דרך הפשט אין מקום לומר,

שמפני שיש אפשרות שחובת ביכורים תחול אף לפני כיבוש וחלוקה, לכן צריך להסביר את משמעות המלים "כי תבא" בפסוקנו באופן שונה מבכל מקום.

ד) גם לגבי מצות חלה קיימת הדעה ש"קא מתהני לאלתר":'. ולמרות זאת אומר רש"י בפרשת שלח*, שאילו היה נאמר במצות חלה "כי תבאו" (ולא "בבואכם") היתה הכוונה "לאחר ירושה וישיבה".

ה. גם על היחיד חל הצ'וו? לאחר כיבוש כל האר

ההסבר לכל זאת הוא:

כיבוש ארץ ישראל וחלוקתה נמשך ארבע עשרה שנה: שבע שנות כיבוש ושבע שנות חלוקה'.

אם כך מובן, שמיד כאשר כבשו וחלקו חלקים מסויימים של ארץ ישראל, אף לפני כיבוש וחלוקת כל הארץ, מתאים לדבר על חלקים אלו במונחים של ירושה וישיבה: מיד עם כיבוש חלק מסויים בארץ ישראל קבלו עליו בעלות, וירשו אותו, ומיד עם חלוקת חלקים מסויימים לאנשים מסויימים, הרי כיון שאנשים אלו התיישבו בחלקים אלו בקביעות, כבר חלה על כך ההגדרה "וישבת בה".