128

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

בכוחו "לפרוש מחטאיו לגמרי להיות מודה ועוזב"*, אך כיון שזאת רק לגבי הכוחות הגלויים, שהתעוררות עצם הנשמה (שהביאה להרהור התשובה**) עדיין לא חדרה אליו עד כדי החלטה לשנות את התנהגותו בפועל, אבל הוא הרהר תשובה, ומשום כך סובר רבי עקיבא'י, מזכה ישראל, שעל ידי הרהור תשובה זה בלבד הוא הופך מרשע גמור לצדיק גמור.

וכיון שכך, יוצא, שעצם היותו "ירא מעבירות שבידו" מוחק את עבירותיו, ואין הוא צריך לחשוש מיציאה למלחמה.

ח. הפירושים קשורים לחודש התשובה

כל הענינים בתורה מדוייקים לחלוטין, וכאן אנו רואים כיצד שני הפירושים של רבי יוסי הגלילי ושל רבי עקיבא על "הירא ורך הלבב" קשורים במיוחד לפרשת שופטים,

שופטים ג

הנקראת בשבת הראשונה של חודש אלול - חודש התשובה.

גם פרשת ראה נקראת לפעמים בראש חודש אלול, אך ביום הראשון של ראש חודש,

ובנוסף לכך שהיום הראשון של ראש חודש הוא יום השלושים של החודש הקודם,

הרי התקיעות של חודש אלול (שענין "הירא ורך הלבב" קשור לתקיעות שבאלול, כדלהלן בסעיף יד), מתחילות להישמע ביום השני של ראש חודש?.

ט. "עלה אלקים בתרועה"

בדברי הטור* על תקיעת השופר באלול, הוא מביא תחילה את הפסוק + "עלה אלקים בתרועה...", ומיד הוא ממשיך ואומר: "לכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בראש חודש אלול בכל שנה ושנה וכל החודש, בכדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה, שנאמר% אם יתקע שופר בעיר...".

ולכאורה: הפסוק "עלה אלקים בתרועה" עוסק בתרועה של ראש השנה, וכיצד הוא מצוטט ב"טור" לגבי התקיעות של אלול%? מכך רואים,

הערות

  1. 1. שבידו" שייך ל"הירא את דבר ה'". וראה לקמן הערה 40.
  2. 9. לשון אדה"ז בתניא פי"א.
  3. 0. דאף שבגילוי הוא ירא מעבירות שבידו שלא יענש, הרי בפימיות, בא זה מצד עצם הנשמה, כמובן מפסק הרמב"ם ספ"ב מהלי גירושין. וראה לקו"ב בס' התניא ח"ב ע' קיב סעי' ג (אגה"ק עם ליקוט פירושים (קה"ת, תשמ"ו) ע' קפח).
  4. 1. משא"כ ריה"ג, שאינו מחשיב כ"כ - ראה חגיגה יד, א: "אחד לו ואחד לדוד דברי ר"ע. אמר לו ריה"ג עקיבא עד מתי אתה עושה שכינה חול". ולהעיר גם מפלוגתת ריה"ג ור"ע במשנה ס"פ חלק. מכות יא, ב.
  5. 2. ראה הדיעות בזה בנו"כ השו"ע - או"ח סתקפ"א. ואנו אין לנו אלא הוראת נשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר, שביום השני דר"ח אלול מתחילין לתקוע, וביום הראשון - תוקעין (רק) להתלמד.
  6. 3. או"ח שם.
  7. 4. תהלים מז, ו.
  8. 5. עמוס ג, ו.
  9. 6. בב"ח שם, שכוונת הטור היא = לסיום

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.