125
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
העבירה "חוזרים בשביל עבירות שבידם"5.
אך גם בפירוש זה יש קושי (ואף יותר מהפירוש הראשון), כי אין הוא "כמשמעו": חשש מהמלחמה, ולכן מביא רש"י את הפירוש הראשון - וכפירוש ראשון ועיקרי לפי הפשט - ש"הירא ורך הלבב" הוא "כמנשמעו".
ה. החוששים שבים לפי הכרזת הכהן אך עדיין יש להבין: כיון שהסיבה ל"הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו" היא, כנאמר - "ולא ימס את לבב אחיו כלבבו", מובן, שאפילו לפי הפירוש "הירא מעבירות שבידו" צריך לשוב
שופטים ג
גם "הירא ורך הלבב כמשמעו". ומדוע אפוא הכריזו רק על "הירא מעבירות שבידו"6?
לפי הפירוש שהמשמעות של "הירא ורך הלבב" היא "שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה...", אין לשאול, מדוע לא הכריזו גם שהירא מעבירות שבידו, והירא אף לפני שמתקרבים למלחמה, "ילך וישב לביתו" - כי לפי פירוש זה, אכן נכלל כל מורא ב"הירא ורך הלבב". אך בכל זאת נאמרת ההכרזה בסוף, כי נכלל בה גם "מי שאינו יכול לעמוד...", שפחדו מתעורר מאוחר יותר, כדלעיל.
אך לפי הפירוש "הירא מעבירות שבידו" אין לומר, שב"הירא ורך הלבב" נכלל גם "הירא כמשמעו" - כי אז אפשר היה להכריז "מי האיש הירא..." לפני "מי האיש אשר בנה בית...", ולא היה ניכר שבעלי העבירה שבים מפני העבירות שבידם, כיון שההכרזה היתה מכוונת כלפי כל החוששים.
יותר מכך: לפי זה לא היה צורך כלל לשחרר את מי שבנה בית וכו', שהרי החוזר משום העבירות - "מכוסה". מכך שמשחררים את מי
הערות
- 5. לכאורה אפשר להקשות: מנ"ל לרש"י שטעם החזרת האיש אשר בנה בית וכו' הוא רק בכדי לכסות על החוזרים בשביל עבירות שבידם (ראה לעיל הערה 14), דלכאורה: אפילו אם היו חוזרים (גם) בשביל עצמם, מובן מה שההכרזה "מי האיש הירא גו'" היתה לבסוף - בכדי לכסות כו?
- 2. אבל - אינו. כי באם דין החוזרים על בית וכרם ואשה הי' מצד עצמו היו מכריזים "מי האיש הירא גו'" - שהיא הכרזה הני עיקרית = קודם לשנים מהם, מכיון שחזרתם של הנ"ל אינו נוגע כ"כ כחזרת הירא ורך הלבב שגורם ל"ימס את לבב גו'", כנ"ל בתחלת הסעיף. ובשביל "לכסות כו'" הרי די בהכרזה אחת* לפני "מי האיש הירא" = היינו הכרזה שלא במקומה. ועכצ"ל שלולא הטעם ד"לכסות כו'" - לא היו חוזרים, ולכן כל ג' ההכרזות באו לפני "מי האיש הירא גו'".
- 3. *) ואין להקשות דא"כ די שרק אחד משלשה אלה יחזור - דאינו, שהרי הטעם דכל ג' אלה אחד הוא (דבר של עגמת נפש הוא זה או כיו"ב) ולכן אין לחלק בנוגע לדינם, משא"כ בהכרזה. ובפרט שמכריזים על כאו"א בפני עצמו. וק"ל.
- 6. בסוטה (מד, ב) אמרו, שממ"ש "ולא ימס גו'" למדים (גם לריה"ג) שכשישנו חשש זה ע"י יראה כפשוטה, ילך ישב לביתו - אף שאינו נכלל ב"הירא ורך הלבב". אבל לפי דרך הפשט: א) מכיון ש"ולא ימס גו'" הוא רק טעם ל"הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו", הצרכו להכריז שגם הירא כמשמעו ילך וישב כו'. ב) למה הוצרכו לכסות כן' ע"י בנה בית כו' - הרי בלאה"כ מכוסה ע"י הירא כפשוטו (כדלקמן בפנים).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.