124
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
האיש הירא ורך הלבב ילך..." סמוכה ל"אל ירך לבבכם אל תיראו... "?
הכרחי לומר, שבשני הפסוקים - "אל ירך לבבכם..." ו"מי האיש הירא ..." - הכוונה היא לשני סוגים שונים של מורא ורכות לבב, ולכן אין הם מופיעים בסמיכות, ושאת סוג החשש של "הירא ורך הלבב" מתאים להכריז דוקא לאחר שאר ההכרזות.
לכן מפרש זאת רש"י בשני פירושים:
לפי הפירוש הראשון, המשמעות של "הירא ורך הלבב" היא אכן "כמשמעו" - הוא חושש מהמלחמה עצמה. אך בכל זאת אין זה סוג הפחד שעליו הכריזו לפני כן "אל ירך לבבכם...", כי פחד זה הוא - "שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה":?: בטבעו של האדם, ככל שהוא מתקרב לדבר המפחיד, כך הוא עלול יותר להיבהל. לכן צריך היה להמתין עם ההכרזה "מי האיש הירא..." עד לסוף, בסמוך מאד
שופטים ג
לקרב, כדי שישוב גם מי ש"אינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה", הנבהל רק כשמתקרבים מאד למלחמה.
אך פירוש זה כשלעצמו אינו "חלק": כל שלוש ההכרזות = "שמע ישראל. ... אל ירך...", אשר "כהן מדבר ומשמיע"?; שלוש ההכרזות "מי האיש" הראשונות - "אשר בנה בית... נטע כרם... ארש אשה...", אשר "כהן מדבר ושוטר משמיע"?, ו"ויספו השוטרים... מי האיש הירא ...", אשר "שוטר מדבר ושוטר משמיע"? - באו בזו אחר זו, ולא התרחש ביניהן דבר שיכול היה להגביר את הפחד.
לכן מביא רש"י פירוש נוסף: "הירא מעבירות שבידו?. ולכך תלתה לו תורה..." - כיון שהסיבה לכך שגם "האיש אשר בנה בית... נטע כרם ... ארש אשה" שבים, היא כדי "לכסות על החוזרים בשביל עבירות שבידם שלא יבינו שהם בעלי עבירה", לכן עכבו את ההכרזה "הירא ורך הלבב" לסוף, כדי שלא יבינו< שבעלי
הערות
- 1. ועפ"ז יובן מה שרש"י אינו מפרש כאן שרך הלבב והיראה הם מהגפת תריסין ומצהלת הסוסים וכו' (ראה לעיל הערה 9) - כי צהלת הסוסים וכו' היינו בעת המלחמה גופא (ראה רש"י כ, ג), ובמילא, גם בסוף ההכרזות - מכיון שנמצאים עדיין "סמוך לצאתכם מן הספר מגבול ארצכם" (ראה הערה הקודמת) - אין הידיעות ע"ד דברים אלו מפחידים את הירא יותר מלפנ"ז. משא"כ "קשרי המלחמה" [שמתקשרים לעמוד צפופים שלא יפרידום אויבים (רש"י סוטה מד, א)] ו"חרב שלופה" - י"ל (לפי פירוש הראשון), שטרם יציאתם מהספר, מתקשרים לעמוד צפופים ובחרבות שלופות.
- 2. פרש"י כ, ח.
- 3. ולפ"ז, פירוש "הירא מעבירות שבידו" הוא - שהאיש ירא ולא שהתורה חוששת שימות מעבירות שבידו - כי קטרוג השטן אפשר להיות בנוגע לכולם (כנ"ל סו"ס ג'); ולאידך גיסא: מ"ש "ה"א ההולך עמכם גו' להושיע אתכם", הוא גם בנוגע להבעלי עבירה (שהרי גם להם ישנו זכות ק"ש - ראה רש"י כ, ג. ודלא כבהערה 15). ועפ"ז מתורצות הקושיות שבהערה 19.
- 4. גם באם בפועל, היו בעלי עבירה חוזרים אחרי שאר ההכרזות, הרי מיד שמכריזים "מי האיש הירא גו'" - ניכר על בעלי עבירה שמכינים עצמם לחזור.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.