114
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
של עובר העבירה, אלא אף בעניניו החיצוניים. וכיון שגם לאחר שעשה תשובה לא השתנו הענינים החיצוניים לחלוטין,
כי עצם האפשרות שאדם זולתו עלול לחשוב שהוא לא חזר בתשובה מוכיחה שעדיין יש פגם כלשהו בעניניו החיצוניים,
הוא (בעיקר) בעניני הנשמה - אפשר לתקן זה ע"י תשובה, משא"כ הפגם דאיסור מלקות (אף שהוא פגם קל יותר), מכיון שהוא בענינים חיצוניים - אינו מתתקן ע"י תשובה שבלב, כ"א ע"י עונש מלקות.
ובדוגמת ההפרש שבין דור המבול לדור הפלגה, אשר אף שדור הפלגה "פשטו יד בעיקר להלחם בו" משא"כ החטא של דור המבול הי' בעיקר בענינים של בין אדם לחבירו, מ"מ - בנוגע להעונשים שבעוה"ז, נענשו דור המבול יותר מדור הפלגה, לפי שהפגם של החטאים שבין אדם לחבירו הוא ביותר בעניני עוה"ז - ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ג ע' 879.
ראח ג
לפיכך עליו להיענש ר"ל, כדי לתקן את הפגם*.
לעומת זאת לגבי עיר הנדחת, פגם זה הוא אמנם גם בענינים החיצוניים של אנשי עיר הנדחת, ולכן נמסר עונשם בידי בית דין של מטה, אך כיון שכל קיומה של מציאות זו של ציבור בעיר הנדחת נובע מצד הנשמה, כדלעיל בסעיף י, לכן אין הפגם בחיצוניות עומד בפני עצמו, אלא הוא נגרר אחר הפנימיות,
וכיון שבאמצעות תשובה מתבטל הפגם בפנימיות, מתבטל מאליו גם הפגם בחיצוניות, ולכן קובעת ההלכה, ש"אם חזרו ועשו תשובה, מוטב".
(משיחת י"ט כסלו תשכ"ה)
הערות
- 6. ודוגמא לזה: בכדי למחות גוף הקליפה, תשובה עצמה אינה מספיקה עדיין וצריך גם לוידוי דברים (דרמ"צ לח, ב). ולא עוד אלא ש"כל המרבה להתודות ומאריך בענין זה ה"ז משובח" (רמב"ם הל' תשובה רפ"א). וראה ירוש' סוף יומא: כיצד הוא מתודה א"ר ברכי' כו'.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.