102

העבודה זרה, כדלעיל בסעיף ז, ונשללת מציאות השם, יש להניח, שהתוספת "ואבדתם את שמם" היא ציווי לכנות את העבודה זרה בשם, שלא זו בלבד שהוא שולל את השבחים הנכללים ב"שמם"

(שהרי אז אין "ואבדתם את שמם" זה מהווה הוספה מהותית ל"אבד תאבדון... את אלקיהם", כי שלילת המעלה הנכללת ב"שמם" דומה להשכחת השם על ידי איבוד אלקיהם)

- אלא דוקא בכינוי המגנה שם זה.

ואם כך יוצא, שלא רק מפני הציווי "ואבדתם את שמם", אלא גם מפני "ואבדתם" עצמו, אין לכנות את העבודה זרה שנקראה "עין כל" בשם "עין כלום", אלא "עין קוץ". כי אמנם, השם "עין כלום" מביע יותר את שלילת המעלה של "עין כל", אך אין זה גנאי כל כך, ואין זה ההיפך בדיוק מ"כל", כמו הכינוי "עין קוץ": קוץ הוא דבר המזיק ופוגע באדם ובבהמה, וכך גם העבודה זרה היא הגורם והתקלה שבאמצעותה נגרם "קוץ" ופגם לעובד עבודה זרה.

לפי זה מתעוררת שוב השאלה: מדוע צריך רש"י להביא שתי דוגמאות?

יא. השם- בהתאם למעלות המקום

ההסבר לכך הוא בפשטות:

כבר הוסבר לפני כן, בסעיף ג', שהגויים נהגו לבחור לעבודה זרה

ראה א

מקומות המבטאים את החשיבות והמעלה של עבודה זרה זו. כך מובן, שגם שם העבודה זרה הביע אותן המעלות שהתבטאו על ידי המקומות.

לכן נוקט רש"י שתי דוגמאות אלו - "בית גליא" ו"עין כל" - כי שני שמות אלו מתאימים לשני סוגי המקומות המוזכרים בפסוק הקודם: "על ההרים הרמים ועל הגבעות", ו"תחת כל עץ רענן":

בהצבת העבודה זרה "על ההרים הרמים..", הם רצו "להראות" את ה"גובה" וה"חשיבות" של עבודה זרה זו, והשם המתאים לכך הוא "בית גליא", מלשון גובה'?. סוג אחר של עבודה זרה העמידו "תחת כל עץ רענן", ובכך רצו לבטא, שעל ידי עבודה זרה זו זוכים לשפע רב, כ"עץ רענן" הנותן פירות טובים. והשם המתאים לסוג זה של עבודה זרה הוא "עין כל", אשר "מראה" שהיא'* רואה ומשפיעה הכל.

לפיכך מציין רש"י רק את הדוגמאות "בית גליא..." ו"עין כל...", ומשמיט את הדוגמא "פני מלך פני כלב" המובאת בגמרא - כי רק דוגמאות אלו חשובות להבנת