98

הערות

1. 3. ראה שמיני ט, כד. יומא כא, ב. פרש"י ויקרא א, ז. במדבר ד, יג. וראה מ"ב (יח, כב) וישעי' (לו, ז), שהיו משתחווין למזבח.
2. 4. ויצא לא, נב. ועד"ז "שבע הכבשות האלה אשר הצבת .. בעבור תהי' לי לעדה" (וירא כא, בט"ל).
3. 5. ולפרש"י כאן - כוונת המשנה ב"מתחלה" היא (לא רק להדגיש שחצבה מתחלה לכך*, אלא) גם שרק מתחלה חצבה לבימוס, אבל אח"כ עובדין כו' (כבפנים), וגם ע"ד ההלכה דוקא אז אסורה גם קודם שתיעבד (ראה תוס' שם ד"ה בית).
4. 4. *) כי מכיון שמתחלה היא רק לבימוס (אף שאח"כ עובדין את הבימוס עצמו), באם לא נחצבה מתחלתה לכך, אינה אסורה עד שתיעבד (ראה תוס' שם ד"ה בית). משא"כ אבן העשוי" להשתחוות לה עצמה, אסורה גם כשלא נחצבה מתחלה לכך (ראה תוס' שם ד"ה אבן). וגם בזה רואים דיוק לשון רש"י, שבפרשתנר כותב: שחצבה, ובפ' משפטים - שהם מציבין.
5. 6. נוסף על פירוש העיקרי בכוונת תיבות אלו (לקמן ס"ו).
6. 7. ע"פ האמור בפנים, יומתק סדר ד' הענינים שבכתוב: מזבח - שאין עובדין אותו לעולם, ורק מקריבין עליו לע"ז; מצבה - שעכ"פ אח"כ עובדין אותה; אשרה - שעובדין אותה לעולם [מזמן שנקראה בשם אשרה (ולא כמצבה שגם אחרי שנקראת בשם "מצבה", היא - מתחלתה - רק בימוס). ובפרט לפי המבואר בגמרא (שם מה, ב) שאשרה שבכתוב זה נטעוה מתחלה לשם ע"ז (שלכן טעון שריפה באש, ואין מספיק לגודעו כאשירה שבפ' ואתחנן)]; פסל - שכל ענינו הוא תבנית של ע"ז.
7. 8. ואי"ז סותר להערה הקודמת - כי כוונת רש"י היא לשלול הפירוש (דלעיל סעיף ג') שהשייכות דע"ז למצבה היא פחותה מזו דמזבח (שאז אין בהכתוב הסדר ד"לא זו אף זו" וגם לא הסדר ד"זו ואצ"ל זו").
8. 9. ועפ"ז יומתק ג"כ מה שבפרשתנו מוסיף "של" (ראה לעיל הערה 5) - כי זה בא בהמשך ובדיבור אחד ל"מזבח של אבנים הרבה".