84

אפשרות שבזמן הגלות לא יקיימו אותן, ואף יותר מכך, ייתכן שלא יהיה ציווי לקיימן:

אם קיום המצוות נובע רק מצד גילוי האור שמלמעלה, כבפרשה הראשונה של קריאת שמע, ייתכן, שבזמן הגלות, כאשר האור מסתלק, לא יקיימו ח"ו מצוות. לעומת זאת, בפרשה השניה של קריאת שמע, כאשר קיום המצוות נובע מעבודת

האדם - בכך איץ שום שיויים, ועבודה זו קיימת גם בתקופת הגלות **.

וכשם שקיים ציווי וחיוב על קיום המצוות הן לפני שגלו, ובמיוחד בזמן הבית, כאשר יש גילוי אור, והן בזמן הגלות, כאשר "אותותינו לא ראינו"**, כך קיים הציווי והחיוב ("ושננתם") הן על אדם בר-דעת, המבין את יוקר התורה, והן על "תינוק המתחיל

לדבר" - ולכן מופיע דוקא בפרשה השניה החידוש "משעה שתהתינוק מתחיל

לדבר, אביו מלמדו תורה...".

זהו ההסבר לכך שבפרשה הראשונה שבקריאת שמע מופיע הציווי ללמד "לבניך, אלו התלמידים", ואילו בפרשה השניה מופיע הציווי "ולמדתם אותם את בניכם" (כפשוטו) - כי ענין

זה של לימוד תורה, שבו אין הבדל בין אדם בעל הבנה לבין תינוק המתחיל לדבר, קשור לעצם האדם הנעלה מן השכל, וכאן קשור הענין של "את בניכם" במשמעות הפשוטה, כי הבן הוא מעצם האב", הוא בן מיד עם היוולדו וכדומה, לעומת תלמיד, אשר נעשה תלמיד* בהיותו בר-דעת, כשהוא לומד אצל הרב וכדומה, ולכן ההשפעה לתלמידים היא הארה בלבד.

דוקא מלמטה נדרשת נחמת ה'

לפי כל האמור לעיל מובן הקשר של ההפטרה "נחמו נחמו" לפרשת ואתחנן ושל ההפטרה "ותאמר ציון" לפרשת עקב5:

וכיון שהעבודה מלמטה חודרת לעצמיות, לכן דורשים ישראל, דוקא מצד עבודתם - "ותאמר ציון" -