82

הרואה, כי הדבר הנראה נשאר "רחוק" מן האדם, ואינו חודר אל פנימיותו?.

לעומת זאת, לשמיעה יש מעלה על פני הראיה בכך, שבשמיעה הקול "נכנס בתוך חללי האוזן", עד שגם תענוג מקול ערב "נכנס ונרגש בפנימיות ממש""?.

וכשם שהדבר בראיה ובשמיעה בעניני העולם, כך גם בענין של "ואראה" שבפרשת ואתחנן ו"תשמעון" שבפרשת עקב: שלמרות שדרגת "תשמעון" נמוכה הרבה יותר מדרגת "ואראה", שעליה ביקש משה, בכל זאת, כיון שהיא נובעת מעבודתם של ישראל בהיותם במצב של "עקב" - בשונה מ"ואראה", שצריכה להינתן כ"מתנת חנם" מלמעלה - לכן היא חודרת למטה יותר בפנימיות.

וכשם שלגבי ישראל עצמם משפיע האופן של "עקב תשמעון" יותר בפנימיות מהאופן של "ואתחנן... ואראה", כך גם לגבי ההשפעה על אומות העולם: על ידי "אעברה נא ואראה... " מתבטלות אומות העולם כלפי ישראל, כדלעיל בסעיף ה', אך הענין של "עקב תשמעון" משפיע על אומות העולם עד כדי "ברוך תהיה מכל העמים"*:, שגם "כל העמים", הם עצמם מברכים את ישראל, וכנסת ישראל "מתקלסת מצרותיה"<.

ז. שמיעה - גילוי עצמותו יה

לשמיעה יש מעלה נוספת על פני ראיה: כוח הראיה הוא כוח נעלה, אך הוא פרטי ומסויים ביותר. לעומת זאת, כוח השמיעה קשור לכללותו ולעצמיותו של האדם, כפי שקובעת ההלכה", ש"סימאו נותן לו דמי עינו, חרשו נותן לו דמי כולו".

וגם ענין זה נכלל ב"עקב תשמעון", שדוקא באמצעות העבודה הרוחנית של "עקב תשמעון" מגיעים לידי גילוי עצמותו ית' שתתגלה לעתיד לבוא, כפי שמפרש המדרש' על "והיה עקב" - "שכרם... בעקב אני פורע לכם", כשהכוונה היא לתקופה שלעתיד לבוא.

ח. "אזהרה ליחיד'י ו"אזהרה לצ'בור'"

זהו ההסבר למספר הבדלים שבין הפרשה השניה של קריאת שמע,

שבפרשת עקב, לבין הפרשה הראשונה של קריאת שמע, שבפרשת ואתחנן:

כאשר מאיר גילוי אור מלמעלה הנעלה ממגבלות האדם, מורגש האור