72
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
4 לקוטי
הגלות על פני עבודתם בזמן הבית, ובזמן הגלות עצמו - מעלת העבודה בתקופה של עקבתא דמשיחא", כאשר חושך הגלות עצום ביותר**!:
כאשר יהודי מקיים מצוות בזמן שאלקות מאירה אצלו בגלוי, מתוך תענוג בעבודתו, מעורבת בכך מציאותו שלו, ואין מתבטאת כל כך התבטלותו כלפי הקדוש-ברוך-הוא. אך בקיום מצוות בזמן החושך, אין מעורבת מציאות האדם, והתבטלותו של היהודי באה אז לידי ביטוי''.
אמנם, בזמן הגלות* "אין אנו
עקם א
יכולים (לעלות וליראות ו)להשתחוות לפניך"*': דוקא בזמן הבית, כאשר היתה אלקות בגלוי - "ליראות", היתה ראיית אלקות, וכדרך שבא לראות כך בא ליראות" - גרמה ראיה זו להשתחוואה "בבחינת פנימיות", ל"בטל*' רצונך מפני רצונו" - רצונו העצמי של היהודי התבטל לחלוטין. ואילו בזמן הגלות, כיון שאין "ליראות", ממילא - אץ גם "להשתחוות", וההשתחוואה הקיימת בכל זאת היא רק "בבחינת חיצוניות", שיש לו "רצון אחר ומחשבה אחרת בפני עצמו" והוא רק "מכניע את הגוף שלא ימרוד"*',
אך זאת רק לגבי כמות הביטול. שהביטול שבזמן הבית מקיף את האדם כולו, עד ש"אין לו רצון וחפץ אחר כלל", ואילו בזמן הגלות אין הוא חדור בביטול, אלא נשאר "דבר בפני עצמו", והוא רק מכניע את עצמו כלפי הקדוש-ברוך-הוא,
הערות
- 3. ועד"ז בכללות יותר - העילוי שנעשה בנשמה ע"י ירידתה למטה (שאז היא - בחי' יעקב יו"ד עקב (תו"א עז, ב. ובכ"מ)). וראה תניא פל"ז (מח, א), שירידת הנשמה לעוה"ז היא "בח" גלות ממש".
- 13. כמבואר במס' סוטה - בסופה - באריכות.
- 4. בכ"מ מבואר (אוה"ת תצא ע' תתק. ד"ה כי עמך ש"ת בתחלתו - בשם הבעש"ט. ובכ"מ), שהעילוי שבזה"ג הוא בענין הצמאון והאהבה. והוא מה שהצמאון לאלקות בזה"ג הוא יותר מבזמן הבית. והחידוש שבפנים הוא, שגם בהביטול - יש יתרון בזה"ג. כי בהביטול שמצד הגילויים, מעורב גם מציאותו של הבטל, משא"כ בביטול שבזה"ג, כבפנים (וע"ד המבואר להלן הערה 20).
- 5. וכ"ה גם בנוגע לכללות ענין ירידת הנשמה למטה (ראה לעיל הערה 13), ש"גם שיהי' צדיק גמור .. לא יגיע למעלת דביקותו* בה' בדחילו ורחימו בטרם ירידתו לעוה"ז החומרי" (תניא שם).
- 5. *) דיוק הלשון "דביקותו": ההפרש בין דביקות להתקשרות (ראה ד"ה והי" עקב תרע"ג - בהמשך תער"ב) הוא, שדביקות מורה שאינו מציאות לעצמו (שלכן, לשון המורגל בנוגע לאור הוא, שהוא דבוק בהמאור - כי כל מציאות האור הוא רק גילוי המאור). והתקשרות מורה, שהוא מציאות לעצמו אלא שהוא
- 6. נוסח התפלה - מוסף דיו"ט.
- 7. חגיגה בתחילתה. אוה"ת ס"פ וירא ע' קג, ב ואילך.
- 8. לשון המשנה - אבות פ"ב מ"ד.
- 9. ראה בכ"ז לקו"ת ברכה צח, ב.
- 10. מקושר כר'. ולכן, בנוגע להנשמה כמו שהיא טרם ירידתה, כותב "דביקותו", משא"כ בהנשמה שלמטה אמרו (ראה זח"ג עג, א. וראה לקו"ת במדבר (טז, ב), ד"ה אז ישיר תש"ד ועוד, שזה קאי על הנשמות כמר שהן למטה) "תלת קשרין כו' ישראל מתקשראין באורייתא כו'".
- 11. אלא שמ"מ, הלשון "מתקשראין" מורה גם על העילוי שנעשה ע"י ירידת הנשמה למטה.
מצוטט ב־1 עמודים
- מאמרים מלוקטים בס"ד. יום ג', פורים קטן ה'תשל"ח. לקו"ש ח"ט ע' 72
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.