51

4 לקוטי זוכר את אשר למד בפרשת בא, למרות שלמד בינתיים שלושה חומשים - הוא לא היה צריך לכתוב גם את הפירוש הראשון, ובמיוחד כאשר על הפירוש הראשון הוא חוזר במלוא הפירוט: הוא אינו מסתפק באמירה ש"טטפת" הוא "על שם מנץ פרשיותיהם":', אלא הוא מבאר כיצד נרמז המנין במילה "טטפת" - "טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים", ואילו את הפירוש השני אין הוא מזכיר כלל?

אף אם נאמר, שכפי שאנו מוצאים בפירוש רש"י על התורה, שכאשר הוא מציין ענין מסויים בשנית הוא מביא ואת בקצרה לעומת הפעם הראשונה, כך גם כאן, הוא מציין רק את הפירוש הראשון -

אך הרי בפסוקנו אין רש"י רק מקצר, אלא גם משנה מפירושו בפרשת בא: (א) שם הוא אומר "ארבעה", ואילו כאן - "מנין". (ב) שינוי גדול יותר: שם הוא אומר "שהם ארבעה בתים", וכאן "מנין פרשיותיהם"?

גּ. "ארבעה בתים" או "ארבע פרש:ות" הקושי בדברי רש"י כאן "מנין פרשיותיהם" אינו רק בכך שהוא משנה מפירושו בפרשת בא, ששם הוא אומר

ואתחנן ג

"ארבעה בתים", אלא גם בפסוקנו עצמו:

כיון שהמילה "טוטפת" מופיעה רק לגבי "בין עיניך", ולא לגבי "על ידך", סביר, לכאורה, לומר, שהמספר ארבע הנרמז במילה "טטפת" קשור רק לתפלין של ראש, ולא לתפלין של יד+,

ולכן יש להסביר, שהמושג "טטפת" רומז לארבעת הבתים, שהם קיימים רק בתפלין של ראש, שהרי בתפלין שבזרוע יש בית אחד5. מדוע אפוא מסביר רש"י, שהמילה "טטפת", המופיעה בפסוק רק לגבי תפלין של ראש, אמורה לגבי ארבע הפרשיות, והרי גם בתפלין של יד יש ארבע פרשיות 15?

ד. "והיה" או "וה?ו" ההסבר לכך הוא:

בפרשת בא'' נאמר "והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך" = "והיה" בלשון יחיד. כלומר, הדבר שיהיה "לאות" ו"לטטפת" הוא אחד - כפי