47

המעלה ב"ופרשיו" על פני "רכב" במלחמה כפשוטה היא: כאשר יש ללוחם רכב, עדיין ייתכן שלא ינצח במלחמה, כי ייתכן שאין הוא יודע להשתמש ברכב. אך כאשר בנוסף לרכב יש לו פרש, הנוהג ברכב, הרי הנצחון במלחמה מובטח יותר.

כך הוא גם במלחמה המתרחשת בעולם השכל: לפעמים ייתכן שגם כאשר. הרב העניק "רכב", כלומר כללים והסברים לתלמיד, עדיין ישארו אצלו ספקות והוא לא יהיה בטוח בדעתו, כיון שייתכן שאינו יודע היכן וכיצד עליו להשתמש בכללים. במקרה כזה, צריך הרב להיות גם "פרש", עליו להנחות את התלמיד ולסייע בידו להשתמש כראוי בכללים.

אך למילה "ופרשיו" רומז רש"י רק באמצעות = "וגו'", ואינו מצטטה במפורש, כי הדבר אינו הכרחי לצורך "ושננתם": ברוב המקרים מקיימים את "ושננתם - לשון חידוד" גם כאשר מעניקים לתלמידים רק את ה"רכב". אך כיון שלפעמים, כאשר התלמיד במצב ירוד, שאינו מצליח להשתמש בעצמו בכללים, או כאשר הענין הנלמד הוא מסובך ועמוק ביותר, צריך הרב להיות גם בבחינת "פרשיו", ולכן רומז רש"י גם למילה זו. כא. קיום השליחות בכחו של המשלח

ואתחנן א

כאשר אומרים ליהודי שעליו ללמוד תורה עם יהודי אחר, עם אלו שהם רק בבחינת תלמידיו, ועליו ללמדם באופן של "ושננתם - לשון חידוד", עד כדי כך שלפעמים עליו להיות "פרשיו", הוא עלול לטעון: כאשר היהודי האחר עדיין אינו מפנים את הדברים אף לאחר שמראים לו את כללי הלימוד ומנחים אותו בדרך - מדוע צריך להתעסק אתו בכלל, וביגיעה כה עצומה? הרי אין הוא בערכי כלל, ובמיוחד שלאחר שאעמול קשות כדי ללמדו, עדיין ייתכן שהעמל לא יועיל לכך שדברי התורה יהיו מחודדים אצלו?

התשובה על כך היא: כיון שזימנו מלמעלה שתפגוש באותו יהודי, הרי זו הוראה ברורה שעליך ללמדו באופן של "ושננתם". ועליך להיעשות אף בבחינת "ופרשיו", כדי להיות גומר ולהשלים את השליחות שלך: אינך עושה טובה לזולת, אלא הדבר חשוב לך, כי בלעדיו אינך משלים את שליחות שלך, וכאשר פגום גמר השליחות, פגום קיום השליחות בכלל.