40

הפסוקים שלעיל. כאשר לומד "בן חמש למקרא" את הפסוק "ושננתם לבניך" מתעוררת אצלו שאלה על פי מראה עיניו:

הילד לומד ב"חדר" אצל מלמד, ועמו לומדים ב"חדר" ילדים נוספים. כמו כן יודע בן החמש למקרא שישנם תלמודי תורה רבים, שבהם מורים מלמדים את הילדים, ובהגיעו לפסוק "ושננתם לבניך", הוא שואל: מדוע הכניסני אבי ל"חדר" לידי ה"מלמד" ואינו מלמד אותי בעצמו, וכך עושים גם האבות של כל שאר הילדים: האם אבותיהם של כל הילדים עוברים ח"ו על מצות עשה? משיב לו רש"י "לבניך אלו התלמידים", ולכן אין אביך עובר ח"ו על מצוה, כי על פי דרך הפשט אין חלה עליו חובה ללמד דוקא את בניו שלו.

ט. "בנים אתם לה..." - אינו הוכחה מספקת

אך בן החמש למקרא טוען: כתוב כאן לבניך, וכיצד ניתן לפרש "אלו התלמידים"? על כך עונה רש"י, שמוצאים זאת במקומות נוספים, ואדרבה - בכל מקום, שתלמידים נקראים בנים, כמו "בנים אתם לה' אלקיכם", שישראל נקראים בנים לה' מפני שלמדו ממנו תורה.

רש"י אינו מסתפק בפסוק זה, ומביא גם את הפסוקים "בני הנביאים... "ו"בני עתה אל תשלו", כי

[בנוסף לכך שבפסוק "בנים אתם לה' אלקיכם" ניתן להסביר בדוחק, שזוהי

ואתחנן א

ובנוסף לכ - אף אם נבאר שמשמעות המילה "בנים" בפסוק זה אינה לשון חיבה ומליצה, אלא תואר אמיתי, כלומר, שישראל נקראים בניו של הקדוש-ברוך-הוא משום שהם מקבלים ממנו דבר הנחוץ לעיקר מציאותם, כבן שמציאותו נובעת מהאב,

עדיין אין זו הוכחה שהם נקראים כך משום היותם תלמידים של הקדושברוך-הוא, שלמדו ממנו תורה, שהרי]

אפשר לומר, שישראל קבלו מהקדוש-ברוך-הוא את תרי"ג