33
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה א
ואתחנן
4 לקוטי א. "לבניך - אלו התלמידים"
מן הפסוק "ושננתם. לבניך..." מצטט רש"י את המילה "לבניך" ומפרש "אלו התלמידים". כלומר, הפירוש של "ושננתם לבניך" הוא: עליך ללמד את תלמידיך. מתעוררת השאלה: כיצד אפשר לבאר, שמשמעות המילה "לבניך" היא "אלו התלמידים", ולא "הבנים"? - לכן מוסיף רש"י "מצינו בכל מקום שהתלמידים קרויים בנים".
ואין מובן: מנין מסיק רש"י שבמילה "לבניך" הכוונה היא לתלמידים?? אמנם, גם "תלמידים קרויים בנים", אך הרבה יותר פשוט לומר, שמשמעות המילה "לבניך" היא כמשמעותה הפשוטה ברוב המקומות - בניםי?
1) פרשתנו ו, ז.
2) בש"ח כאן שהוכחת רש"י הוא "דאי בבנים ממש, הא לעיל מיני' כתיב (ו, ב) אתה ובנך ובן בנך, וכאן כתיב דוקא לבניך, אלא ע"כ אתלמידים". אבל דבריו צע"ג, כי בכתוב שם אינו מדובר ע"ד חיוב האב לבנו, כ"א ע"ד חיוב הבן. ועוד - אינו מדובר כלל ע"ד לימוד התורה, כ"א ע"ד שמירת המצוות, כמפורש שם "לשמור את כל חקותיו ומצותיו אשר אנכי מצוך".
ואולי טה"ד בש"ח כאן, וכוונתו להפסוק "והודעתם לבניך ולבני בניך" (ד, ט). אבל גם מפסוק זה אין הוכחה, כי לפי פירש"י (שם פסוק יו"ד) מדבר הכתוב בענין הקולות והלפידים דמ"ת ולא בענין תלמוד תורה (ואפילו בדרך ההלכה, פשטות הכתוב מדבר רק בעשה"ד, ורק שקבלו חכמים שה"ה לכל התורה כולה - ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב ה"ד).
אמנם, ב"ספרי" מבואר "לבניך - אלו תלמידיך", אך פירוש זה הוא על פי דרך ההלכה, ואין לומר שזהו הטעם לפירוש רש"י, כי, כמוסבר פעמים רבות, רש"י מפרש את הפסוקים לפי דרך הפשט, גם אם לפי ההלכה או הדרוש וכדומה הם מבוארים באופן
*) כי (א) מכיון שהחיוב שם הוא "לדבר בם" שהוא (כדפירש"י שם) משיודע לדבר (ועוד לפני זה - משמתחיל לדבר), הרי תינוק בגיל זה נמצא בבית הוריו, ואין שייך לחייב את מי שהוא (אחר) ללמד את התינוק, ועאכו"כ שאין שייך להאשימו "ואם לא עשה ט ה"ה כאילו קוברו", (ב) הפסוק "למען ירבו גו" על האדמה גו" קאי לא רק אלפניו - וכתבתם גו', אלא גם אלפני פניו - ולמדתם גו' כדפירש"י שם: ואם לא עשה כן .. למען ירבו כו'. ובאותו חלק ד"האדמה" הם האב והבן (שיורשו) ולא הרב ותלמידו - אף שבדוחק יל"פ שכאן הכוונה דכללות הישיבה על האדמה באה בזכות לימוד התורה כר'.
הערות
- 3. ואין לומר שהוכחת רש"י היא ממה שהציווי ללמד לבנים נאמר בפרשת עקב (יא, יט), ומכיון ששם מוכרח לפרש ש"בניכם" הוא כפשוטו*, לכן מפרש שהציווי דושננתם לבניך הוא ללמד לתלמידים וע"ד שמפרש רש"י (יא, יח) "אף לאחר שתגלו כו'", כי דוחק לומר שציווי אחד נכפל ב' פעמים)
- 2. כי (א) גם כשנפרש לבניך כפשוטו, הם ב' ציוויים שונים. כי החיוב בפ' עקב הוא ולמדתם גו' לדבר בם, שהפסוק תורה צוה לנו משה יהא לימוד דיבורו, והציווי בפרשתנו הוא ושנתם לשון חידוד. (ב) בכל מקום שהוכחת רש"י הוא מפסוק שנאמר לאח"ז שהתלמיד לא למדו עדיין, כותב רש"י את הוכחתו בפירוש. ומכיון שבנדו"ד, אינו כותב שום הוכחה לפירושו, מוכרח שההוכחה היא מפסוק זה גופא או מפרשיות הקודמות שהתלמיד למדם כבר, ושההוכחה היא פשוטה ביותר עד שרש"י אינו זקוק לפרשה.
מצוטט ב־4 עמודים
- שולחן ערוך ד לקו"ש ח"ט ע' 33
- תורת מנחם בס"ד. שיחת יום שמחת תורה ה'תשי"א לקו"ש ח"ט ע' 33
- תורת מנחם שיחת ש"פ ואתחנן, שבת נחמו, ט"ז מנחם-אב, ה'תשכ"ח לקו"ש ח"ט ע' 33
- תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, מבה"ח אלול, כ"ג מנחם-אב, ה'תשכ"ח לקו"ש ח"ט ע' 33
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.