22

הניצוצות שבגלות ועל ידי כך מגיעים להתעלות נוספת לעומת המצב הקודם,

לכן אין די ב"ציון במשפט תפדה", אלא צריך גם את "ושביה בצדקה"?: צדקה היא המצוות בכללן5, ועל ידי המצוות, ובמיוחד על ידי הצדקה "מתבררים" הניצוצות שבגלות עצמה - "ושביה".

שני ענינים אלו הם בהתאם לשתי הדרגות "שלג" ו"צמר"'*: לובן השלג מביע רוחניות, ולכן הוא קשור ל"ציון במשפט תפדה", לפדייתו של היהודי, עד שהוא שב להתענג בלחם מן השמים. ואילו הצמר, שלובנו אינו לבן כשלג, מצביע על ה"בירורים", כפי שהלבנונית הגיעה לדרגת הצורה, וגם צורה זו תזדכך ללובן הרוחני, בדומה לאמור לעיל בסעיף ט', שאף הבשר צריך להזדכך על ידי המן, ולכן הוא

- קשור ל"ושביה בצדקה" - בחינת הבירורים.

יב. "צמר" - הפיכת חושך לאור

ענין נוסף בכך:

תענוגו של היהודי באמונה פשוטה שמעל לשכל, בבחנת לחם מן השמים, אינו מבטא כל כך את עצם הנשמה, כבשעה שהאמונה משפיעה גם על שכלו*, במיוחד כאשר הוא "מברר" גם את עניני העולם, עד שגם ה"בשר" מזדכך ב"לובן" של המן.

וכשם שהדבר הוא אצל האדם, כך גם למעלה כביכול, שעל ידי "אתהפכא חשוכא לנהורא" מתבטא כוח העצמות, הנעלה מהגדרות של "אור" ו"חושך", ומשום כך ביכולתו להפוך חושך לאור*.

וגם משום כך קשור "ציון במשפט

תפדה" ל"שלג", ואילו "ושביה בצדקה" - ל"צמר":

הן השלג והן הצמר נעלים מהשתלשלות. אך למרות זאת,

ב"שלג" יש "קצת תערובת דין"*, ויש בו הגבלה כלשהי. לכן הוא גורם לפדיית הנשמה מהגלות, אך אינו הופך את הגלות עצמה לגאולה. ואילו דרגת צמר היא למעלה מהשתלשלות