21
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
מושגת הדרגה של "עבר הירדן", "ארץ מקנה". ועל ידי התוכחה לבני גד ולבני ראובן על רצונם להתנתק מהעולם, מושגת הדרגה של "ארץ ישראל".
יא. ציון במשנט תנפדה ושביה בצדקה
לפי האמור לעיל מובן כיצד שני סוגי התוכחה שלעיל דומים לשני הענינים שב"לכו נא ונוכחה" שבהפטרה - "כשלג ילבינו" ו"כצמר יהיו", וכיצד שני השלבים בכניסה לארץ ישראל - עבר הירדן וארץ ישראל - דומים לשני הענינים שבגאולה העתידה - "ציון במשפט תפדה" ו"ושביה בצדקה":
מצד דרגת "ציון" שביהודי, שהיא פנימיות הלב*, אין הוא זקוק להוכחות שכליות כדי להכיר באלקות ובתורה ובמצוות. אך כיון שמפני חשכת הגלות גם דרגה זו היא בגלות*, ייתכן, שאף כאשר הוא מאמין באמונה שלימה, הרי כיון שאין הדבר קשור לשכלו, אין הוא מתקבל אצלו,
וזוהי המשמעות הפנימית של "תפלו על המן שהוא לבן": אמנם, הוא יודע שהמן הוא לחם מן השמים, אך כיון שהוא "לבן" - רוחניות שאי אפשר
דברים ג
"למששה" בשכל, אין לו תענוג בכך, עד שהוא טוען "ונפשנו קצה..." -
לכן צריך "לפדות" את הדרגה של "ציון", שתהיה בגלוי ובהתעוררות. והפדייה נעשית "במשפט", על ידי עיסוק בתורה?* המביא להתעוררות הנשמה - כי "המאור שבה מחזירן% למוטב"*.
אך תכלית הגלות היא להוסיף לעומת המצב הקודם. כידוע*, שעל ידי שיהודים משתמשים בעניני הגלות, אשר "תחת ממשלת הע' שרים"'5, לצורך לימוד התורה וקיום המצוות, הם מברים ומזככים את
הערות
- 5. לקו"ת פרשתנו א, סע"ב. 6 לקו"ת שם. ולהעיר מתניא פי"ט.
- 7. כמו שתרגם אונקלוס עה"פ (וישב מ, יג) כמשפט הראשון - כהלכתא קדמייתא (לקו"ת שם). ולהעיר, שגם "מן" שייך לתורה, שהרי "לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן" (מכילתא וילקו"ש בשלח טז, ד. וראה גם זהר שבהערה 41. ובהנסמן בלקו"ש ח"ד פ' בהעלותך הערה 12).
- 3. עוד פירוש בלקו"ת שם (ריש ע"ד) בציון במשפט תפדה: "בחי' משפט שעושה האדם בנפשו שלא לימשך אחר המותרות" - ו(נוסף למה שג"ז הוא. ע"י עסק התורה כבלקו"ת שם) ג"ז שייך להתוכחה ד"בין תפל ולבן". כי מה שתפלו על המן הוא - להיותו לחם הקלוקל שאין בו פסולת (ראה לעיל סעיף ז'), והם רצו לחם שיש בו פסולת. והרי עיקר ה"פרש" והפסולת שבאכילה (ראה תו"א ר"פ ח"ש) הוא, כשנמשך אחר המותרות (משא"כ כשאוכל רק ל"צורך הגוף", גם כשאינו לש"ש - ראה תניא פ"ז ובהגהות אדמו"ר נ"ע שם פ"ח).
- 8. ירושלמי חגיגה פ"א סה"ז. איכ"ר בתחלתו. וראה קה"ע לירושלמי שם, ש"המאור" קאי על פנימיות התורה.
- 9. הגהות הצ"צ (באוה"ת פרשתנו ע' לג) ללקו"ת שם.
- 0. תו"א קיז, ב. סדור קיד, סע"ד ואילך. ובארוכה - אוה"ת לך פו, אדב.
- 1. עיין אגה"ק סכ"ה (קלט, ב ואילך).
מצוטט ב־1 עמודים
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.