20

אך כיון שבני גד לא רצו לאכול מזון אחר מלבד המן, הרי שבאופן זה של חיבת הארץ הם לא הגיעו לשלמות של השגת תכלית המן בפועל, ולכן נגרמה האפשרות להשוואה שלעיל.

שני סוגי הלחם - נגלה ופנימיות התורה

לפי האמור לעיל מובן מדוע התוכחה "שתפלו על המן" מופיעה בין התוכחות שברמז, ואילו התוכחה לבני גד ולבני ראובן, שסופה ומסקנתה בפרשתנו, מופיעה בין התוכחות שבגלוי:

התורה נקראת לחם*. שני סוגי הלחם - לחם מן השמים ולחם מן הארץ - מצביעים"*, כדברי חז"ל, על הנגלה שבתורה ועל פנימיות * התורה: הנגלה שבתורה מובן בשכל האדם, ונלמד על ידי משא ומתן שכלי, שאלות, הפרכות הגיוניות וכדומה, והוא מקביל ללחם מן הארץ. לעומת זאת, פנימיות התורה - אשר אמנם גם היא מובנת בשכל האדם, אך בה ניכרת אלקות בגלוי - מקבילה למן, שגם לאחר ירידתו למטה הוא נותר לחם מן השמים.

לפי זה יוצא, שאי-שביעות הרצון מלחם מן השמים, "תפלו על המן", מצביעה על חוסר רצון ללמוד את פנימיות התורה, מפני הטענה שזהו "לחם הקלוקל" - דבר שאינו נתפס לגמרי?* בשכל האדם.

ולכן מופיעה התוכחה "בין תופל ולבן" בין התוכחות הנסתרות, כי אישביעות הרצון ב"לחם מן השמים" פוגעת בכוחות הנסתרים% של הנשמה.

לעומת זאת, חוסר הרצון להיכנס לארץ ישראל, הנובע מכוח חיבת המן, מצביע על חוסר רצון לעסוק בנגלה שבתורה ובעבודת הבירורים. ולכן התוכחה על כך מופיעה בין התוכחות שבגלוי, כי עבודת הבירורים היא בכוחות הגלויים שבנשמה5, שהרי הכוחות הנסתרים של הנשמה נעלים

מ"התלבשות" בלבושי הדבר ה"מתברר", ולא תיתכן בהם עבודת הבירורים.

ועל ידי שני סוגי תוכחה אלו מתממשים שני השלבים שהוזכרו לעיל בכניסה לארץ ישראל: באמצעות התוכחה "על הדברים שתפלו על המן" המעוררת את התענוג ב"לחם מן השמים" שמעל להתלבשות בעולם,